עבור חולים עם סרטן ערמונית מתקדם מקומית, טיפול משולב עם כימותרפיה וטיפול הורמונלי מציע שליטה מורחבת על רמות אנטיגן ספציפי לערמונית (PSA), בהשוואה לטיפול הורמונלי בלבד, מדווח מחקר בגיליון אפריל של כתב העת לאורולוגיה®, כתב עת רשמי של האגודה האמריקאית לאורולוגית (AUA). כתב העת מתפרסם בפורטפוליו ליפינקוט על ידי Wolters Kluwer.
הניסוי הקליני שלנו הוא הראשון שהראה זמן ארוך יותר עד להישנות ביוכימית עם כימותרפיה בתוספת טיפול הורמונלי סטנדרטי עבור חולים עם סרטן ערמונית מתקדם מקומי בסיכון גבוה. הממצאים מוסיפים ראיות חדשות לתמיכה בשימוש בטיפול כימו-הורמונלי משולב לקבוצת חולים בסיכון גבוה לסרטן ערמונית חוזר ומתקדם".
Jiahua Pan מאוניברסיטת שנגחאי Jiao Tong, הרפובליקה העממית של סין
טיפול כימו-הורמונלי בסרטן ערמונית בסיכון גבוה ומתקדם מקומי
הניסוי המבוקר האקראי כלל 141 גברים עם סרטן ערמונית מתקדם מקומי, שבו הסרטן התפשט מחוץ לערמונית לרקמות סמוכות. לכל החולים היו מאפיינים קליניים שהציבו אותם בסיכון מוגבר להתפשטות גידולים מרוחקים (גרורות) לאחר הטיפול הראשוני.
ביחס של 2:1, חולים חולקו באופן אקראי לטיפול בחומר הכימותרפי docetaxel בתוספת טיפול הורמונלי (חסר אנדרוגן) או טיפול הורמונלי בלבד. בשתי הקבוצות, טיפולים "ניאו-אדג'ובנטיים" אלו הועברו לאחריו על ידי ניתוח (כריתת ערמונית רדיקלית וכריתת בלוטות לימפה מורחבת).
המחקר התמקד בהישרדות ללא התקדמות ביוכימית – בקרת רמות PSA בסרום – כסימן לבקרת גידול. עלייה ברמות PSA היא סימן מוקדם לסרטן הערמונית חוזר או מתקדם. המחקר בחן גם תגובות פתולוגיות: האם טיפולי המחקר היו יעילים בהקטנת סרטן הערמונית לפני ניתוח.
תוספת של כימותרפיה מאריכה את הזמן עד לעלייה ברמות ה-PSA
לשתי הקבוצות היו תגובות פתולוגיות טובות: הסרטן "הורד מהדרגה" לפני הניתוח ב-65% מהחולים שהוקצו לטיפול כימו-הורמונלי ו-48% מהחולים עם טיפול הורמונלי בלבד. לשתי הקבוצות היו גם שיעורים דומים של שאריות מחלה מינימליות – רק מספר קטן של תאים סרטניים נותרו לאחר הטיפול.
לטיפול כימו-הורמונלי הייתה השפעה גדולה יותר על הישרדות ללא התקדמות ביוכימית. במעקב של שלוש שנים, 29% מהחולים שקיבלו כימותרפיה בתוספת טיפול הורמונלי נותרו נקיים מעליית רמות PSA, בהשוואה ל-9.5% עם טיפול הורמונלי בלבד.
הזמן החציוני עד לעלייה ברמות ה-PSA היה 17 חודשים עם טיפול כימו-הורמונלי לעומת 14 חודשים עם טיפול הורמונלי בלבד. לחולים שקיבלו כימותרפיה היה שיעור הישרדות ללא טיפול גבוה יותר: 8.5% לא נזקקו לטיפול נוסף בסרטן הערמונית במשך חמש שנות מעקב. לשתי הקבוצות היו שיעורי סיבוכים ותופעות לוואי נמוכים באופן דומה.
כשלעצמו, טיפול הורמונלי ניאו-אדג'ובנטי יכול לשפר את בקרת הגידול בסרטן ערמונית מתקדם מקומי, אך מחקרים הראו השפעות מוגבלות על הישרדות החולה. השילוב של כימותרפיה docetaxel וטיפול הורמונלי הניב תוצאות לא עקביות, ככל הנראה משקף הבדלים בין מחקרים.
המחקר החדש הוא הראשון שהראה שיפור בשיעור ההישנות הביוכימית בטיפול כימו-הורמונלי בקבוצת מטופלים זו. התוצאות מצביעות גם על שיפורים אפשריים בתוצאות חשובות אחרות.
הכותבים מציינים שהמחקר שלהם מוגבל על ידי זמני מעקב קצרים יחסית – מה שהופך את זה לבלתי אפשרי להעריך את ההשפעות על "נקודות קצה משמעותיות יותר מבחינה קלינית", כולל הישרדות כללית וסיכון למוות כתוצאה מסרטן הערמונית. "המחקר שלנו מצביע על כך שכימותרפיה מבוססת דוצטקסל ניאו-אדג'ובנטית יכולה להביא שיפור משמעותי לחולים", כותבים החוקרים. הם מדגישים, "דרוש מעקב ארוך יותר לראיות תומכות יותר".
