ישנן עדויות מוגבלות לגיבוי השיעורים הנרחבים והגדלים של רישום תרופות משנות מצב הרוח (פסיכוטרופיות) כעמוד התווך של טיפול נפשי בילדים וצעירים, מזהירים מומחים במאמר מערכת, שפורסם בגיליון אוגוסט של עלון תרופות וטיפולים (dtb)
אבל בראש ובראשונה, שיטות הרישום הנוכחיות של תרופות אלו, הכוללות תרופות הרגעה, נוגדי חרדה, תרופות נוגדות דיכאון, תרופות אנטי פסיכוטיות ומלטונין, צריכה להיות הרבה יותר בטוחה, הם מתעקשים.
מספר התרופות הללו שנרשמות לילדים ולצעירים גדל בהתמדה, יחד עם נטייה לרשום אותן לתקופות ארוכות יותר, מציינים עורכי המערכת.
הם מצטטים מחקרים שפורסמו בעבר בבריטניה, והראו ששיעור המרשמים של תרופות אנטי-פסיכוטיות לילדים עלה ביותר מ-3% מדי שנה בין 2000 ל-2019, בעוד ששיעור המרשמים של תרופות נוגדות דיכאון יותר מהכפיל את עצמו בקרב בני 12-17 בין 2005 ל-2017.
מחקר אחר מראה שיותר מ-56,000 מתחת לגיל 17 נטלו מלטונין בשנת 2022, המייצג עלייה של 168% ביחס לנתונים המקבילים לשנת 2015.
בריטניה לא לבד בכל הנוגע להסתמכות הגוברת על תרופות אלה לטיפול בבעיות בריאות הנפש של ילדים, מציינים עורכי המערכת.
הם מצטטים נתונים מסקר משק בית גדול בארה"ב, המראה עלייה חדה במספר הצעירים שקיבלו מרשם לקוקטייל של תרופות אלו, למרות החששות הגוברים לגבי הבטיחות והיעילות של גישה כזו.
הבטיחות של שימוש פסיכוטרופי בילדים נחקרה בצורה גרועה, מדגישים העורכים. אך חששות בטיחות לגבי רישום אנטי פסיכוטיים לילדים באומנה, בפרט, הניעו את האקדמיה האמריקנית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים להוציא הנחיות לרופאים, הדוגלים בגישה של 'התחל נמוך, לך לאט'.
תרופות אלו צריכות להיבדק באופן קבוע ולהפסיק את השימוש בהזדמנות המוקדמת ביותר, אומרים עורכי המערכת. אבל העדויות מצביעות על כך שרופאים בטיפול ראשוני אינם מרגישים בטוחים מספיק כדי להפחית את המינון והתדירות, בעוד שרופאי בית החולים מרגישים שהאשפוזים אינם ארוכים מספיק כדי להתחיל בכך.
"אם רישום פסיכוטרופי יהפוך לעמוד התווך של ניהול בעיות נפשיות בילדות, ויש בסיס ראיות מצומצם לתמיכה בשימוש כזה, זה צריך להיות בטוח יותר", כותבים העורכים.
"יש צורך להבין טוב יותר את רמת הסיכון שתרופות פסיכוטרופיות מהוות, אילו מינונים נחשבים בטוחים בקבוצות גיל שונות, ובאיזה שלב ניטור בריאות גופנית צריך להפוך לחובה", הם מוסיפים.
והם מסכמים: "פיקוח משולב טוב יותר וקבלת החלטות משותפת, שיתוף צעירים ובני משפחותיהם בדיונים על טיפול תרופתי הן בטיפול הראשוני והן בטיפול השניוני, כדי להבטיח שהטיפולים לא יימשכו כשלא נדרשים עוד, הם חיוניים".
