מה ניתן ללמוד מפרשת השבוע “בהעלותך”? איך הרש"י שאומר "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" מתקשר לחינוך? – צילה עמוסי, מאמנת נוער והורים להתבגרות בריאה מציגה נקודות חשובות למחשבה.
צילה עמוסי – מאמנת נוער והורים להתבגרות בריאה.
מנהלת מיזם “קופצים קומה” – ליווי נוער והורים במעבר מיסודי לחטיבה.
היא חכמה.
היא עוזרת עם האחים הקטנים.
היא מציירת נפלא. היא מנגנת על כינור וגיטרה.
היא מדריכה מוערצת – היא נותנת את הנשמה לחניכים.
היא עוזרת לכל מי שצריך.
היא מבולגנת.
"אני לא יכולה איתה יותר" נכנסה אליי האמא בצעקה. היא נכנסה עם הפנים למטה ועור פניה אדום כולו. ניכר במבטה שהיא נואשת.
לא ידעתי למה לצפות.
השתהיתי קמעא.
"את מוכנה לומר לי מה קרה?" שאלתי בהיסוס.
לא רציתי לפגוע בה.
היא שותקת.
אני לא לוחצת. עוד משתהה.
ואז היא משחררת-
"לא יכולה יותר עם הבלגן שלה. "
"זה הסיפור?" שאלתי.
"הרבה יותר מזה" היא המשיכה לצעוק. "כל הבגדים שלה על השטיח בחדר שלה."
"אני מבינה אותך. זה מתסכל" עניתי.
הבאתי לה מים להירגע.
בפרשת השבוע, פרשת "בהעלותך", אומר ה' למשה – "…בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות."
ורש"י אומר את הפירוש הידוע – "…שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה."
כלומר: צריך להדליק עד שהשלהבת תפעל באופן עצמאי.
באופן לא מפתיע זה גם סיפור החינוך שלנו את הילדים. המטרה שלנו היא שהילדים יגדלו ויפעלו לפי הערכים שלנו גם בלי שנהיה שם. איך? על ידי שיווק הערכים שלנו. כן. ממש כך. היום הילדים לא מקבלים כל מה שאנחנו אומרים וישר מבצעים. הם צריכים להפנים את הערכים.
תוצאות החינוך יהיו ניכרים גם אחרי שהם יגדלו. אי אפשר שעכשיו הם יעשו הכל.
בחזרה לסיפורנו.
אני מבינה את התסכול של האמא. אנחנו צריכות לתת לילדים ליפול, הם צריכים להיות אהובים. לא מושלמים. הרי גם אנחנו לא מושלמים.
שאלה נוספת היא עד כמה האמא מעצימה את האיכויות והכשרונות של הבת.
יש לנו נטייה להיסחף עם הטעון שיפור ולגעת קצת בכשרונות כשהיחס אמור להיות הפוך.
אז אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יפנימו את הערכים שלנו עלינו להיטיב את הנרות, לעשות אותם טובים יותר, להיטיב את המחמאות עם הילדים. שזה יהיה העיקר.
ככה הילדים יגדלו – השלהבת תעלה מאליה , לשון עלייה בעתיד.
שבת שלום?
