Search

חיים חפר שלא הכרנו – שיר הלל לכיפות הסרוגות.

לפני שבוע הלך לעולמו חיים חפר שהתגורר ברעננה עם עלייתו ארצה מפולין בגיל 11. אל רעננה שב בשנים האחרונות לחייו. חפר, איש פלמ"ח, מייסד להקת הצ'זבטרון, משורר ופזמונאי ("הן אפשר","היו זמנים", "לחיי העם הזה", "הנני כאן" ועוד מאות שירים) פרסם במשך ארבעים שנה טור קבוע של מקאמות (מאמר בחרוזים) בעיתון "ידיעות אחרונות". בין יצירותיו הבולטות "מסדר הנופלים" וה "צנחנים בוכים" שכתב לאחר מלחמת ששת הימים.

לחפר, שתקף בטורו תדיר את הציבור הדתי ציוני הן בנושאי דת ובמיוחד בנושאי לאום, היתה גם נקודה חמה בלבו לאנשי הציונות הדתית אותם תקף ובשנת תשכ"ט, שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים פרסם את המאקמה הבאה אותה אמנם הקדיש לתנועת בני עקיבא אך בעצם התייחס לדור הכיפות הסרוגות כולו.

 

בני עקיבא / חיים חפר

המלחמה הפנימית שלי כבר הפכה למלחמת התשה * ואני מנסה למצוא אלף סיבות כדי להתגבר על החולשה * אני מעודד את האפיקורסות שבי כדי שתעמוד על נפשה * ואני יודע שבשבילי זאת החלטה קשה * אבל בארץ הזאת ובמפעל הענקי בה * יש בהחלט מקום לשיר הלל ל'בני עקיבא'.

  כן, זה עולה לי בבריאות לפעמים * לראות איך הם התעוררו אחרי מלחמת ששת הימים * איך ירדה עליהם פתאום ברכת ההתרחבות * והם מסתערים בשצף קצף על כל מקום התיישבות * והם ממלאים בנקודות את המפה הריקה * בחופי סיני, במרומי הגולן ובבקעה * ואם לדבר על 'פרופורציות' ו'אחוזים' * כמו שנוהגת לעשות עכשיו עיתונות הברווזים * אז מה יש לדבר, הם מקדימים וזריזים * ולפי הקצב שבו יישוביהם צצים * הם ישיגו את הקיבוץ המאוחד ואת איחוד הקיבוצים * ועוד יתבהר ביום אחד בהיר * שהקיבוץ הדתי עולה על 'השומר הצעיר' * וכך הם משתלטים לנו על הארץ לארכה ולרחבה * וזה בלי שיהיו להם איזה רבי עקיבא או בר כוכבא * וכך הם יושבים לנו בהיאחזויות הרחוקות ובישובים הבודדים * ובטח כובשים לנו את השממה תוך זמזום שירי חסידים * ושולחים מכתבים נלהבים עם ב"ה הביתה * וזה, רבותי חבר'ה שבעצם חילם לאורייתא.

כן, זה באמת עולה לי כמה שנים בריאות * לראות איך הם מתגברים על הקשיים והבעיות * כי הלא נודה, זה לא פשוט בכלל * כשיש לך מנהיגים כמו עסקני המפד"ל * וזה לא עושה אותך שקט ומאושר * כשפתאום הרב גורן עולה עליך עם שופר * אבל חוץ מזה אתם יודעים כמה שעות כל איש מקריב * לשחרית מנחה ותסלחו לי על הביטוי, מעריב? * ואיפה האיסורים החקלאיים הקושרים אותם בעבותות * איפה הכילאים והמעשר והלקט והשמיטות * ואצלם שבת זו שבת, שם לא אוספים שבתות * ויש ביניהם גם כאלה אשר במלא ההכרה * נוסף על הצרות היומיומיות גם מרביצים דף גמרא * ואחרי זה תופסים את הנשק ויוצאים לשעתיים שמירה * באמת זה מרגיז זה הורס אותך לעזאזל * מה הם חושבים להם הדוסים האלה, הם מברזל?

וכך אתה נרגז אך גם נרגע אחת ושתים * ואז יש לך חשק לקפוץ אליהם לשעה או שעתיים * לטפוח על כיפה סרוגה ולסנן בין השפתיים: * "ילד טוב ירושלים"

חיים חפר, ידיעות אחרונות, כד' מנחם אב תשכ"ט

 

דילוג לתוכן