"והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה ועיר ועיר, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".
הורים יקרים, ה' עמכם!
אני מבקש להביא בפניכם דברים שכתבתי ערב חג הפורים לפני שנה, תוקפם של הדברים נכון גם היום…
בשבוע הקרוב נחוג את חג הפורים שכידוע, חלק ממצוות היום כוללת התבשמות ושתיית יין. אין בדברים הבאים בירור הלכתי בסוגיית "חייב איניש לבסומי" אינני פוסק הלכה ודברי נכתבים ערב חג הפורים עם מבט ישיר אל הנוער והרגליו במהלך השנה כולה. במסגרת תפקידי נחשפתי לעובדה, כי גם בקרב הנוער הדתי קיימת תופעה של שתייה לשוכרה! בנים ובנות, גם בגילאים צעירים מאוד שותפים למעגלים שונים של צריכת אלכוהול כחלק מהווי ומבילוי לגיטימי בעיניהם.
אין צורך להרחיב בכך שאין זו דרכנו אך עצימת עיניים מהתופעה, גם אם איננה תדירה ומצויה היא חטא לאמת. תנועת בני עקיבא מעולם לא הייתה בועה אלא שיקפה, גם אם במימדים קטנים יותר, תופעות שקיימות בחברה הישראלית וחובה עלינו להתמודד איתן.
הסכנות הנובעות משימוש באלכוהול מדאיגות, תופעת ההשתכרות מבטאת ריקנות ערכית ושעמום קיומי המביאים למילוי הריק ע"י חוויות חושיות וריגושים -"לחיות את הרגע". ברוב המקרים בהם אנו פוגשים את האלכוהול אנו מוצאים שחרור מכל רסן מוסרי ונתינת דרור ליצרים ולתאוות הנמוכים של האדם, אלימות וחווית חופש מדומה שמובילה את המשתכר למקומות לא רצויים. התקיפות האלימות והקטל בדרכים כתוצאה משתייה הם מקרי הקצה. לא כל נער שיכור נהרג בכביש ולא כל מסיבת שתייה מגיעה לאלימות. אך מקרי הקצה חייבים לעורר נורות אדומות רבות, אודות כל הרצף שעד הקצה.
אז מה עושים?
אנו בתנועת 'בני עקיבא' ביקשנו מהקומונריות ומהמדריכים שלא לגלות כל גילוי של סובלנות כלפי תופעת השתייה. במקום שהיא מתגלה יש לערב את הגורמים הרלוונטיים על מנת לעשות הכל בכדי לעקור את התופעה, כמו כן בכל פעילות תנועתית: מסע, מחנה סמינריון וכדו' במידה ותתגלה שתייה יורחקו החניכים השותפים ולא יורשו עוד להשתתף בפעילות התנועה (עד שיובהר כי שבו מדרכם).
ואתם ההורים – ראשית כל, דוגמה אישית… נער הרואה את חברת הוריו נוהגת לשתות יתקשה להבין את האיסור לגביו ולגבי חבריו…
כמו בכל התמודדות חינוכית, גם בנושא זה יש צורך לשים את הדברים על השולחן, לא נוכל להימנע מלשוחח עם הנוער על עצם העניין. יש מקום כבר בגיל צעיר לעמוד על הסכנות והנזק שבשתייה. אולי זה לא מצטייר טוב אבל אמירות ברורות יוצרות נורמות וגם כאשר נער חוצה את הגבול הוא מודע לכך. מותר לומר שיש דברים שהם מחוץ לתחום, ולא רק לאלו שנוהגים…
תופעת 'הבית הריק' – נסעתם לשבת? שמחה משפחתית ללא ילדים? השאירו הוראות ברורות לגבי נורמות ההתנהגות, עקבו אחרי ביצוע ההוראות, וכאשר יש חשש סביר… אל תמנעו מלאסור על שימוש בבית או מלאסור על הצטרפות לשבת אירוח בבית ריק של חבר.
ולסיום, השיר העממי אמנם אומר "אני פורים, אני פורים שמח ומבדח, הלא רק פעם בשנה אבוא להתארח", אכן פורים הוא אורח של פעם בשנה אך פורים הוא לעיתים רק פתח להתחפשות לכיסוי ע"י מסכה שמסתירה את הפרצוף האמיתי. גם בנושא השתייה פורים הוא לעיתים פתח שכאשר עוברים בו, לא תמיד מוצאים את הדרך חזרה, הציעו לנוער (ואולי גם למחנכיהם במוסדות) אולי השנה נהדר יותר במתנות לעניים, במשלוח מנות איש לרעהו ובשתייה נחפש דעות מקלות יותר.
שיהיה לכולנו פורים אמיתי ושמח!
בברכת חברים לתורה ועבודה,
דני הירשברג
מזכ"ל התנועה
