חוקרים מבית החולים לילדים של אן ורוברט ה. לוריא בשיקגו זיהו תת-סוג מובהק של eosinophilic esophagitis (EoE) – הפרעה דלקתית אלרגית כרונית שבה הוושט מצטמצם, ומפריע למזון לרדת כראוי. הם גילו שלכ-25% מהילדים עם EoE יש מפרקים היפר-תנועתיים, כלומר המפרקים שלהם יכולים להתכופף מעבר לטווח התנועה הרגיל. חולים אלו נוטים גם לחוות תסמינים אוטונומיים, לרוב סחרחורת כרונית בעת קימה. שילוב זה של תסמינים מוביל לאיכות חיים גרועה משמעותית, על פי המחקר שפורסם ב- כתב עת לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית.
עם ההכרה בתת-סוג המחלה הזה, הרופאים צריכים לסנן באופן שגרתי ילדים עם EoE עבור ניידות יתר וסחרחורת כרונית מכיוון שיש לנו טיפולים פשוטים לתסמינים אלה שיכולים לעשות הבדל עצום באיכות החיים של ילדים אלה."
ג'ושוע וכסלר, MD, MS, מחבר בכיר, מנהל רפואי של התוכנית למחלות עיכול אאוזינופיליות ב-Lurie Children's ועוזר פרופסור לרפואת ילדים ורפואה, בית הספר לרפואה של אוניברסיטת נורת'ווסטרן פיינברג
"מטופלים לרוב אינם מזכירים סחרחורת בעצמם, מכיוון שהם עשויים שלא לשים לב הרבה לפרקים קצרים. אבל הם עשויים להזכיר כאב ראש שמופיע בדרך כלל לאחר מכן", הוסיף. "לכן, אם מופיע כאב ראש כרוני, הרופאים צריכים לשאול באופן ספציפי אם סחרחורת חושפת אותו. חשוב לציין, לחולים עם EoE מומלץ לדבר על תסמינים שאינם GI עם הרופא שלהם."
הטיפול בסחרחורת כרונית כולל הגברת נוזלים, מלח ופעילות גופנית. תנועתיות יתר מצריכה פיזיותרפיה אגרסיבית, מכיוון שהשרירים סביב המפרקים צריכים להיות חזקים כדי למנוע פציעות ונקעים תכופים.
במחקר, 80 חולי EoE, בגילאי 2 עד 21 שנים, השלימו סקרים מאומתים לגבי הסימפטומים ואיכות חייהם. גם EoE פעיל וגם ניידות יתר היו קשורים לתסמינים אוטונומיים. סחרחורת בעמידה הייתה שכיחה יותר אצל בנות עם EoE.
"הקשרים שמצאנו בין EoE, תנועתיות יתר וחוסר תפקוד אוטונומי, יש לקוות שיעודדו מחקר נוסף ועשויים להציע רמזים חדשים לגבי האופן שבו EoE מתפתח", אמר ד"ר וכסלר. "אנחנו עדיין לא יודעים אם הקשרים האלה מתרחשים רק עם EoE או גם עם מחלות דלקתיות אחרות. הממצאים שלנו פותחים דלת לכיווני מחקר מרגשים".
ד"ר וכסלר הוא חוקר המחקר של קרן CURED (Campaign Urging Research for Eosinophilic Disease) ב-Lurie Children's. הוא עומד בראש מעבדת וכסלר ו-CURED במכון לחקר הילדים של סטנלי מאן ב-Lurie Children's.
המימון העיקרי למחקר זה ניתן על ידי Dysautonomia International.
