בפרוס חודש אלול עלינו ראוי לעמוד על תפיסתו הייחודית של הרב קוק את מושג התשובה, המשתקפת בפרשנות שמציע הרב קוק למדרש במסכת יומא (פ"ו:). המדרש מצטט את ריש לקיש כאומר: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות", לעומת זאת במקום אחר אומר ריש לקיש: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות". לפי המדרש אין סתירה בין שתי האמירות, שכן כל אחת מהן מתייחסת לנסיבות שונות. בכוחה של תשובה מיראה להפוך זדונות לשגגות. לעומת זאת, בכוחה של תשובה מאהבה להפוך זדונות לזכויות.
פשרה של "תשובה מאהבה" טעון ביאור. מה הטעם בהפיכתם של זדונות לזכויות? מהיכן ההצדקה להעניק לחוטא פרס על חטאיו, אך ורק נוכח החלטתו לעשות תשובה, אפילו תשובה מאהבה?
לשם הבנת המדרש מפריד הרב קוק בין עצם החטא לבין הכוח המניע העומד בבסיס החטא. הכוח המניע של האדם הוא ניטראלי. אין לו זהות או צביון, הוא אינו "טוב" ואינו "אפל". הכוח הגולמי מוענק לאדם על ידי הקב"ה: "כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל" (דברים ח', י"ח). ההחלטה כיצד יתועל הכוח – לעשיית טוב או שמא חלילה לעשיית רע – נתונה בידי האדם: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג:). כמובן ככל שיכולותיו של האדם גדלות, גדל בהתאמה אף פוטנציאל החטא של האדם: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב.).
על פי רוב מטרת המחנך ללמד את המתחנך לזהות את כוחותיו, ולהעניק לו כלים לשם תיעול כוחות אלה באופן עצמאי, יצירתי ובונה. ברם במקרים קיצוניים, כאשר המתחנך אינו מסוגל להשתלט על האנרגיה הרבה שלו, נדרשת נקיטת אמצעים משמעתיים ואף עונשיים שונים. מסגרת זו ממקדת את האדם ומכווינה אותו לעשיית טוב, אך זאת במחיר לקיחת חלק מכוחותיו ומיצירתיותו.
הרצון לכפר על חטאי העבר עלול להביא את השב בתשובה לוותר אף על הכוח המניע שבבסיס החטא, ובלשון הרב קוק: "כשמקמצים את הרצון, כשכופפים את עוז החיים על ידי הסלידה הפנימית והנטיה לשוב מכל חטא, מתקמץ גם כן הרצון של הטוב, ועז החיים הטהורים מתחלש גם הוא." (אורות התשובה ט, י)
את החטא יש למחוק, אך את האנרגיה שבבסיסו יש למנף. אותו דחף שהוביל את האדם למעשה הזדון עשוי להיות גם כוח מניע למעשה זכות, ובמילותיו של הרב קוק: "כשעוסקים בתשובה, צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה וזעזוע הרצון מחיוב לשלילה יפלו רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו – באותו הכח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות" (אורות התשובה ט, ה)
באופן עקבי ושיטתי מכווין אותנו הרב לעיסוק בתשובה מאהבה, מתוך קבלת השב והעצמתו, מתוך אמונה כנה ברוח המפעמת באדם, בטוב הממלא את כולנו, בכוחנו להפוך זדונות לזכויות.
