(השבוע היהודי בניו יורק) – גדלה בניו יורק בשנות ה-30, אירן וייזר בילתה ימים מאושרים רבים בחוף הים או במרחצאות הרוסיים בקוני איילנד. היא מכרה קנישים בדלפק הקדמי של החנות של משפחתה שם במהלך הקיץ וגנבה כסף מהוריה כדי ללכת לקולנוע עם אחותה הגדולה.
זיכרונות הילדות שלה מהדהדים את אלה של כל כך הרבה מהגרים יהודים בניו יורק – זיכרונות שהמלחין אלכס וייזר, נכדה של איירין, חוקר ומשמיע מוזיקה באלבומו החדש ביידיש ובאנגלית, "בלילה כחול כהה". האלבום הקלאסי העכשווי עתיד לצאת ביום שישי על ידי Cantaloupe Music, וכולל תזמורת בת שבעה נגנים ומילות שיר המשלבות את סיפוריה של סבתו ושירה ביידיש של תחילת המאה ה-20, ששרה אנני רוזן.
"יש לנו את הנרטיבים הסוחפים האלה על היסטוריה שהם דה-פרסונליזציה, והפיכתם לאישיים היא הדרך שבה אנחנו באמת יכולים להרגיש מה הם בעצם מתכוונים", אמר לניו יורק וייזר, שהוא גם מנהל התוכניות הציבוריות במכון YIVO למחקר יהודי. השבוע היהודי.
בשנת 2020, סבתו של וייזר, שהייתה אז בת 87, חלתה מאוד. וייזר, בת 34, יצאה לרשום היסטוריה בעל פה של חייה לפני שהלכה לעולמה. במהלך אחר הצהריים, איירין שיתפה בזיכרונות מילדותה ומשפחתה. באותו זמן, וייזר לא ידע מה הוא יעשה עם ההקלטות – הוא פשוט רצה לשמר את הסיפורים שלה. אבל כשמתה חצי שנה לאחר מכן, וייזר, שכבר היה בתהליך יצירת אלבומו השני, החליט להכניס את מילותיה למוזיקה שהלחין.
אלכס וייזר הוא המלחין של האלבום היידיש-אנגלי "בלילה כחול כהה". (אנבל ברייתווייט)
"הסיפור של סבתי הוא סיפורם של רבים כל כך מהדור ההוא. במובן מסוים, בגלל זה זה נוקב – כי אחרת זה יהיה מיוחד רק בשבילי. אבל הפרטים והספציפיות של הסיפור שלה משמשים כסטנד-אין להיסטוריה הרחבה יותר הזו", אמר בהתייחס לחייהם של המהגרים היהודים לארה"ב באותה תקופה.
אלבומו הראשון של וייזר, מחזור שירים שכותרתו "וכל הימים היו סגולים", הלחין גם שירים ביידיש ואנגלית מהמאה ה-20. זה היה פיינליסט לפרס פוליצר למוזיקה לשנת 2020כאשר ועדת הבחירה קוראת לזה "יצירה מדיטטיבית ורוחנית עמוקה, ששפתה המוזיקלית הבלתי צפויה עוצרת ומרגשת ישירות". הוא גם פיתח את "מדינת היהודים", אופרה על חייו של תיאודור הרצל, בשנת 2019.
אמנם וייזר גדל באיסט וילג' ומדי פעם שמע פה ושם מילים ביידיש. הוא התחיל ללמוד את השפה ברצינות רק כשהחל לעבוד ב-YIVO לפני שמונה שנים. היום הוא יכול לקרוא ולנהל שיחות ביידיש, אמר, מתאמן עם עמיתים ופטרונים של YIVO בשיעורים ובהרצאות שלהם.
"אחד הדברים הגדולים שמאוד ריגשו אותי ביידיש, באופן כללי, היה היכולת להתחבר לתרבות היהודית ולהיסטוריה היהודית בצורה כזו שחורגת מהדת, והיא גם מתעלה מעבר לפוליטיקה", אמר וייזר. "אלו סוג של שני דברים גדולים שמציינים את הזהות היהודית של אנשים רבים – ואין שום דבר רע באף אחד מהדברים האלה, אבל הרעיון שיש דרך אחרת להיות יהודי ולגשת ליהדות שמתעלה על הדברים האלה הוא מאוד חזק בעיניי. ."
ב"לילה כחול כהה", הסיפורים של איירין מהווים מחצית משירי האלבום; החצי השני הוא שירת יידיש מודרניסטית שנכתבה על ידי מהגרים שזה עתה הגיעו לעיר ניו יורק במאה ה-20.
בשירת היידיש חצי מהאלבום – המורכב מחמישה שירים שבמרכזם נושא של לילה – כותבים מנסים להבין את חייהם החדשים בניו יורק, שם הכל שונה מהעולם שהם השאירו מאחור והכל אפשרי. קחו, למשל, את המילים ל"כמו הכוכבים בגן עדן", שבו מופיעה שירה של נפתלי גרוס, שהיגר לניו יורק ב-1913: "כמו הכוכבים בשמיים/ בלילה כחול כהה,/ מוארים רחובותיך,/ מוארים מגדליך/ עיר רועשת גדולה". (הכותרת המקורית של שירו של גרוס הייתה "ניו יורק;" וייזר שינה את כותרת השיר מכיוון שלדעתו "ניו יורק" גנרי מדי).
"מצאתי את השירים האלה על הלילה מרגשים במיוחד כי הם התחברו לעיר באופן שבאמת הרגיש לי מוכר, וזה לא עסק בקלישאות על העיר", אמר וייזר. "זה הרגיש כאילו מדובר באנשים אמיתיים שבאמת כותבים על ניו יורק, לא רק על הרעיון של ניו יורק."
הצד האנגלי של האלבום, "Coney Island Days", כולל שבעה שירים שנשענים על המילים של סבתו. במקום התקוות הצופה פני עתיד של סופרי היידיש, השירים של איירין הם זיכרונות, המסופרים כשהיא מסתכלת אחורה על חייה, מנסה להבין את הוריה ואת מסעם הגדול מעיירה ליד קייב לעיר ניו יורק בסביבות 1910.
"הדבר הנוקב ביותר הוא איך היא חשבה על הדברים האלה ממש בסוף חייה", אמר וייזר. "הפרטים בסיפורים כמובן לא השתנו, אבל אחד הדברים שהיו מאוד מרגשים כשהיא נפטרה היה כמה הכרת תודה הייתה לה וכמה אהבה הייתה לה כשהיא חשבה אחורה על ילדותה ושלה. מִשׁפָּחָה."
האלבום רחב ההיקף מצמיד דברים רבים: לילה ויום, תקווה וזיכרון, יידיש ואנגלית, ילדים ומבוגרים. ככלל, וייזר אמר ש"בלילה כחול כהה" נועדה להיות שיחה בין העבר להווה. על ידי שימוש בשירים ובמילים של יהודים שגדלו בעידן אחר והצבתם למוזיקה קלאסית מודרנית, אמר וייזר שהוא שואף לגרום למילותיהם של אבותינו להרגיש רעננים ורלוונטיים פעם נוספת.
"השירים שבחרתי לחצי היידיש של האלבום הם כולם שירים שלדעתי ניתן לכתוב במובנים רבים עכשיו", אמר. "אנחנו עדיין הילדים של המהגרים האלה דוברי יידיש. החוויות שלהם הן הניסיון שלנו – יש כאן המשכיות, למרות שהיא מתחת לפני השטח והיא לא נגישה לנו מיד".
"באמת על זה עוסק האלבום", הוסיף. "זה עניין של התבוננות לעבר ולראות בו את ההווה ולהבין מי אנחנו כאמריקאים וכיהודים היום, מבעד לעדשת הסיפורים שאנו מספרים על מה שקרה קודם לכן".
