"וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ." (בראשית ו', י"א-י"ב). נפילתו המוסרית והערכית של דור המבול חסרת תקדים. המציאות הקיצונית בה ארץ שלמה מלאה שחיתות לא היתה קודם לדור המבול, ויש לקוות כי לא תחזור על עצמה לעולם.
ברם על אף ייחודיותו של דור המבול, מוצא המדרש דמיון בין דור זה לבין דור מצרים בקשרו בין משה רבינו, שגאל את ישראל משעבוד מצרים, לבין דור המבול: "משה מן התורה מנין – בשגם הוא בשר"" (חולין קל"ט:). המילים "בשגם הוא בשר" לקוחות מסוף פרשת בראשית, מתיאור הכתוב את תחילת רקבון האנושות המוביל, בסופו של דבר, למבול: "וַיֹּאמֶר ה' לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה … וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ" (בראשית ו', ג'-ו').
רש"י מסביר את הקשר בין משה ודור המבול שבמדרש בעובדה כי המילה "בשגם" עולה בגימטריה כדי "משה". בנוסף, תוחלת חיי האדם הנקובה בפסוק "בשגם הוא בשר" הינה מאה ועשרים שנה, וכידוע – משה רבינו חי עד גיל מאה ועשרים, ובלשונו (שם): "בשגם בגימטריה כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבוא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו".
אולם הקשר בין משה רבינו והמבול אינו צורני גרידא. בדומה לדור המבול, היה משה נתון בסכנת טביעה במי היאור, ובדומה לניצולי המבול שע"ג תיבת נוח, אף משה ניצל אודות לתיבת גמא שנמשתה ע"י בת פרעה מן היאור, ובלשון המדרש: "שגזר (פרעה) ואמר: כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והעמיד הקדוש ברוך הוא גואל על שם המים זה משה שנאמר: כי מן המים משיתיהו" (שמות רבה, כ"ו).
יתכן, לפיכך, כי המדרש דלעיל מבקש לראות במשה ניצול של דור המבול, כדברי ר' צדוק מלובלין: "ועל זה מרמז כי מן המים משיתיהו – ממימי המבול" (פרי צדיק, ט"ו בשבט).
ברוח זו גורס האר"י הקדוש, כי ככלל ניתן לראות בגלות מצרים משום המשך של עונש המבול, וכי נפשות בני דור המבול הן המשועבדות בשעבוד מצרים, ובלשונו: "ולזה היו בהם שמהם היו משליכים ביאור במצרים, שהוא כנגד דור המבול. וזש"ה: והמים להם חומה, חמ"ה כתיב, שאלו היו דור המבול ועדיין הם עובדי ע"ז, ולזה רצו המים לשטפם" (ספר הליקוטים, בראשית, ל"ח).
הדמיון בין דור המבול לבין דור מצרים מתעצם בפרט נוכח טענת המדרש לפיה יועדה התורה להינתן לדור המבול, ורק בדיעבד ניתנה לדור מצרים: "ואיש תרומות יהרסנה אלו דור המבול שלא היו עושין את הדין … א"ר אחא בקש הקב"ה ליתן להם (לדור המבול) ארבעה דברים – תורה ויסורין ועבודת קרבנות ותפילה ולא ביקשו שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו אלו היסורין ודעת דרכיך לא חפצנו זה תורה …" (שמות רבה ל"ו).
המדרש אף קושר בין משך המבול (ארבעים יום וארבעים לילה) למשך נתינת התורה (ארבעים יום): "אמר רבי שמעון בן יוחאי: הן (דור המבול) עברו על התורה שניתנה לארבעים יום, לפיכך ארבעים יום וארבעים לילה" (בראשית רבה, ל"ב).
דברים אלו מעוררים השתאות. כיצד ניתן להעלות על הדעת ליתן התורה לדור שפל כדור המבול, אשר בזמנו נמלאה הארץ חמס? מדוע לכתחילה יועדה התורה לדור מלא תאווה ובלתי ראוי זה?
ברם נדמה כי דווקא תאוותו המוקצנת של דור המבול היא המעידה על פוטנציאל האנרגיה של דור זה, בבחינת "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב.). וכדברי ר' צדוק מלובלין: "כל הגדול יצרו גדול, כי גדלות אחד על חברו הוא רק כפי גודל החשק שלו לטוב, דהיינו כוח היצר, כי יצר הטוב ויצר הרע אחד זה לעומת זה" (צדקת הצדיק, רמ"ח).
יתכן לפיכך כי דור המבול יכול היה להיות מועמד ראוי לקבלת תורה, לו רק היה מתעל את כוחותיו האדירים באפיקים ראויים.
כך מסביר ר' צדוק מלובלין את מהות דור המבול: "בימי הנעורים רתיחת התאוה מתגברת ואז מרבה חטאים מצד יצר הרע ר"ל והם חטאת נעורים וזה היה בדור המבול כמ"ש שם כי יצר וגו' מנעוריו. וגם כן מסגל טוב הרבה מצד יצר הטוב וחשקות לדברי תורה וזה היה דור המדבר כמ"ש וזכרתי לך חסד נעוריך והם עצמם אותם הנפשות כמ"ש בזוהר דהיו ראוים לקבל תורה במבול אלו זכו ונשמת משה היתה שם." (צדקת הצדיק צ"ה)
בני דור המבול ובני דור מצרים משולים לבני הנעורים, מסביר ר' צדוק. תקופת הנערות מתאפיינת בעוז ובעוצמה, בבחינת "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" (תהילים קכ"ז, ד'). עוצמה זו ניתנת לתיעול לעשיית טוב או לחילופין ח"ו לעשיית רע. בהתאם – השוני בין דור המבול ובין דור מצרים נעוץ באופן בו תיעל כל אחד מדורות אלה את כוחות נעוריו.
אנו כמהים לחידוש סוד הנעורים – "תתחדש כנשר נעורייכי" (תהילים ק"ג, ה'). אנו זוכרים לדור מצרים את חסד נעוריו, ומייחלים לתיקון חטאת נעוריו של דור המבול, כדברי ר' צדוק (שם): "ואז יהיה התיקון הגמור שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב."
פנינה נויבירט, עורכת דין ודוקטורנטית למשפטים באוניברסיטת חיפה, מעבירה שיעורים והרצאות במדרשות לבנות ומעל במות שונות ברחבי הארץ ובחו"ל. נשואה לרב רונן נויבירט מראשי רבני צהר ורבנית בזכות עצמה, אם לארבעה. הרב רונן ופנינה הם רבני קהילת אוהל ארי ברעננה ועוסקים יחדיו רבות בנושא קרוב לבבות בעיר.
