קלודין גיי, שהפכה רק לפני חודשים לאישה השחורה הראשונה שכיהנה כנשיאת הרווארד, התפטרה היום בעקבות שַׁעֲרוּרִיָה על פני האחרונים עדות הקונגרס על מדיניות האנטישמיות של הקמפוס של האוניברסיטה.
ב נְגִיפִי לרגע, גיי ושני נשיאי אוניברסיטאות נוספים אמרו שהאם קריאות לרצח עם נגד יהודים מפרות את מדיניות האוניברסיטה "תלוי בהקשר". הקו הפך מאז לא מם אינטרנט.
המצב, כמו חלק גדול מהחיים, מורכב יותר ממה שהקולות החזקים ביותר באינטרנט נראים. גיי, ונשיאי האוניברסיטה האחרים שהעידו בפני הקונגרס, אכן ניסו לעקוף את הנושא. גם הקמפיין להטיל עליה דין וחשבון נחטף על ידי קיצונים בעלי דעות דוחות.
גיי היה נשיא האוניברסיטה היחיד שהעיד באותו יום כדי לגנות את הקריאות לרצח עם נגד יהודים כ"מתועבים באופן אישי" ו"מנוגדים לערכי הרווארד". היא ועמיתיה מבקרים, כסטודנט אחד מאוניברסיטת הרווארד, את עדותה לאחרונה לשים את זה בתוך ה קָדִימָה"כנראה לא אנטישמים."
אבל הסתתרות מאחורי משפטים מזויפים בכלל הייתה בריחה פחדנית והובילה לביטולה, כפי שקרה לנשיא אוניברסיטת פנסילבניה ליז מגיל.
כשנשיא אוניברסיטה נכשל מוסרית ואקדמית, אפילו בטעות, צפוי שתהיה זעקה. זה לא קנאי. אלה פשוט החיים.
אבל העובדה שהיא ואחרים הרגישו צורך לעשות זאת מלכתחילה מצביעה על בעיות שקדמו היטב לכל כהונתם.
יושרה אקדמית חשובה יותר מסטודנטים יהודים
מוסדות יוקרה יכולים לעשות רציונליזציה של דברי שטנה כסוג של ויכוח אינטלקטואלי, אבל הם לא יכולים להסתכן בהכפשת המוניטין או היושרה האקדמית שלהם על ידי מתן אפשרות לגניבת דעת.
כפי ש קוֹל הסופר זאק בושאן לשים את זה, "לא משנה" שתועלי הימין "תפסו אותה. זה גם לא משנה שהביקורת על עבודתה הגיעה כתוצאה מתעלול פוליטי מופרך של אליז סטפניק. נראה שהעובדה היא שהיא עשתה גניבה גניבה. ובאקדמיה זה חטא מוות".
למרבה הצער, מה שלא, בשנת 2023, הוא קנאות נגד יהודים.
סטודנטים יהודים בקמפוסים בארה"ב עומדים בפני א לְהִתְנַחְשֵׁל של אנטישמיות שהוגברה על ידי המלחמה בין ישראל לחמאס, הניזונה על ידי אלה שנדבקו באמונות רעילות על יהודים בשם הצדק. לאחרונה סקר CAPS/האריס של הרווארד מצא שני שלישים מבני 18-24 באמריקה מאמינים שיהודים הם מעמד של מדכאים. אותו סקר מצא כי 50% מהמצביעים הרשומים בני 18 עד 24 נסקרו לתמוך בחמאס יותר מאשר בישראל במלחמה הנוכחית.
זו טרגדיה אמריקאית. וזה מיקרוקוסמוס של בעיה הרבה יותר גדולה באוניברסיטאות עילית כיום.
אולי גיי ועמיתיה חשבו שהם יכולים להרגיע את התלמידים הללו, ולהימנע מלהכעיס קבוצה גדלה והולכת שרואה יהודים בחשדנות ואפילו באיבה. מגנה בבירור את האנטישמיות בקמפוס ואת סיסמאות רצח עם כמו "מהנהר לים" הייתה נתפסת כהזנה שלה לנרטיב פרו-ישראלי.
סוגיית האנטישמיות, וביטול דאגותיהם של סטודנטים יהודים, הייתה קיימת הרבה לפניה. אבל זה לא הופך את תגובתה (או היעדרה) לנכון יותר. היא נפלה טרף למערכת האקולוגית שהיא הייתה חלק ממנה ובמקום להפגין אומץ, היא התפרקה בפחדנות.
הבעיות שאנו רואים מצטרפות עוד יותר לצביעות בקרב רבים שמותחים ביקורת על התפטרותו של גיי.
אקדמאים ופעילים הפכו ביטויים פופולריים כמו "מילים הן אלימות" ו"שתיקה היא אלימות". ובכל זאת, כשמטרת ההטרדה היא סטודנטים יהודים, כל זה מתעלם ואף מתיר את הרציונליות.
אחרים חוגגים את התפטרותו של גיי כניצחון נגד "התעוררות". גם זו הגישה השגויה. אין מנצחים בסאגה הזו, רק עצב.
עצוב שנשיאי האוניברסיטה לא יכלו להכיר בכך שהקריאות לרצח עם נגד יהודים מפרות את קוד ההתנהגות של הקמפוס מול הקונגרס.
עצוב שגיי לא הצליחה להבהיר את דבריה כשהייתה לה הזדמנות לעשות זאת.
עצוב שהיא לא יכלה להכיר כראוי בטעותה כשהחדשות על חילופי הדברים הפכו לוויראליות.
עצוב שהאירוע הזה נחטף על ידי גורמים ימניים קיצוניים.
עצוב שכל שיחה על יהודים או אנטישמיות מנוצלת על ידי שחקנים רעים.
עצוב שזה הפך לסוגיית גזע.
זה עצוב שזה כמעט בוודאות יתדלק תיאוריות קונספירציה על "כסף יהודי".
הכל עצוב. ופתטי.
לא הכל מלחמת תרבות. לא הכל אפשר לצמצם גזע וזהויות מצטלבות, כפי שטענו כמה פרשנים. אם אינך מצליח לדבר בשם סטודנטים יהודים בקמפוס שלך ונמצא שביצע מספר רב של מעשי פלגיאט, עליך להתפטר.
בסופו של דבר, האירוע הזה אינו עוסק בכישלונות של אדם אחד, אלא בסוגיה הרחבה יותר של ריקבון מוסדי ומוסרי. האופן שבו אנו מגיבים לנושאים עמוקים יותר אלו, ומרפאים את השבר בחברה שלנו, תלוי בכולנו.
