השימוע עם נשיא קולומביה היה פארסה פוליטית

"הדיונים בקונגרס היו מאסטר קלאס בתיאטרון פוליטי".

נארה מילאניץ', פרופסור להיסטוריה בברנרד קולג' (חלק מאוניברסיטת קולומביה) הביעה תסכול כששלחה לי הודעה מוקדם יותר היום לאחר נשיא קולומביה הופיעה נמת שפיק בפני ועדת בית הנבחרים לחינוך וכוח העבודה השבוע כדי לדון במה שקולומביה עשתה כדי להתמודד עם האנטישמיות בקמפוס.

"אני חושב שלנשיא שפיק הייתה הזדמנות לעמוד על ערכי החופש האקדמי, חופש הביטוי והערך של האוניברסיטה לחקור, ללמד ולעסוק בנושאים קשים", כתב מילניך. "היא בחרה שלא לעשות זאת."

כדי לצפות בשימוע צריך להזכיר כי לגרור נשיא אוניברסיטה לפני הקונגרס גם לא מצליח להילחם באנטישמיות וגם לא מבין את תפקידן של האוניברסיטאות.

שפיק לא הגיע לשימוע דומה בדצמבר, שבו נשיאי הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס נפלו עצמם כשהם מתלבטים בשאלה האם קריאה לרצח עם ביהודים מפרה את קוד ההתנהגות. שפיק, בהטבת מופיעים ארבעה חודשים לאחר מכן, היה מוכן לענות שכן, זה כן.

היא הודתה שהאוניברסיטה לא עשתה מספיק כדי להתמודד עם האנטישמיות, אבל הצביעה על צעדים ספציפיים, כמו פרופסור ג'וזף מסד, שתיאר סצנות מה-7 באוקטובר כ"מדהימות", וששתי קבוצות סטודנטים פרו-פלסטיניות הושעה.

העובדה שהפעולות הללו נעצרות כדי להגן על אוניברסיטה בזירה פוליטית היא בעייתית עמוקה.

ראשית, יש את המציאות שחברי הוועדה השתמשו בעצמם ברטוריקה הנחשבת אנטישמית.

הנציגה אליז סטפניק, שהפכה ויראלית בגלל החקירה הקשה של הנשיאים בדיון הקודם, הדהד "תיאוריית ההחלפה הגדולה", באופן נרחב מוּכָּר אנטישמי ככל שהוא דוחף את הרעיון שאליטות גלובליסטיות מנסות לשנות את הדמוגרפיה של מדינה מסוימת. הוועדה כוללת גם את הנציגה מרי מילר, אשר ב-6 בינואר 2021, ציטט את אדולף היטלר בנאומה בקפיטול האמריקאי לפני המהומה האלימה על חשיבות הנוער שלנו לעתיד.

זאת מבלי לומר דבר מהערות חברי הוועדה על פלסטינים. לנציג טים וולברג יש מוּצָע פצצות יוטלו על עזה "כמו הירושימה ונגסאקי".

בנוסף להיסטוריה המשובצת של חברי הוועדה עם אנטישמיות, חברי הקונגרס הללו נראו לא מצוידים מאוד להתמודד עם האנטישמיות. לדוגמה, ציטט הנציג ריק אלן בראשית ("אני אברך את המברכים אותך, ואקלל את המקללים אותך…") ושאלה את שפיק אם היא רוצה שקולומביה תקולל. הוא גם הציע לבית הספר להציע שיעור על התנ"ך.

כל הסטודנטים לתואר ראשון של קולומביה נדרשים לקרוא את התנ"ך, או חלקים ממנו, כחלק מתוכנית הליבה שלה. אבל גם אם זה לא היה נכון: מדוע נציג אמריקאי מציע לימודי קורסים בקולומביה? כיצד לשאול את נשיאת האוניברסיטה אם היא רוצה שהאוניברסיטה שלה "תקולל" נלחם באנטישמיות?

נאמר לנו שהדיונים הללו מיועדים לרווחתם ולבטיחותם של "סטודנטים יהודים". אבל אילו תלמידים יהודים? יש סטודנטים יהודים שהם פרו-ישראלים נחרצות וסטודנטים יהודים שמבקרים מאוד את ישראל; יש סטודנטים יהודים דתיים וסטודנטים יהודים חילוניים. חלקם דיברו על אנטישמיות בקמפוס; לאחרים יש התחנן פעילים חיצוניים לזכור שאוניברסיטאות נועדו ללמוד, לא להילחם.

פרופסור למשפטים דיוויד שיזר, יו"ר משותף של כוח המשימה של קולומביה בנושא אנטישמיות, העיד לצד שפיק, ו קבע כי ישראל "היא חלק מרכזי בזהות היהודית". "זה שקר," שלדון פולק, ארווינד רג'ונתן פרופסור אמריטוס ללימודי דרום אסיה בקולומביה, כתב לי באימייל. "יהודים רבים אדישים לציונות, או שאינם ציונים, או אנטי-ציונים, דבר שהעיד עליו בשפע בהיסטוריה של הלאומיות היהודית ב-150 השנים האחרונות". התפיסה המוטעית של שיזר, המשיך פולק, הייתה דוגמה מצוינת לבלבול החריף לגבי האנטישמיות עצמה, שעליה, לכאורה, הדיון היה.

כדאי לזכור כאן שיהודים אמריקאים מבוגרים הם בעצם מודאג יותר על אנטישמיות בקמפוס מאשר יהודים אמריקאים צעירים יותר. האם זה מועיל לסטודנטים יהודים אלה שחברי קונגרס יגידו להם מי הם ובמה הם מאמינים?

הסטודנטים הם לא היחידים בקמפוס עם דעות שונות על אנטישמיות. בקולומביה יש עוזר פרופסור פרו-ישראלי נחרץ, שי דוידאי מואשם שפיק על שקר לקונגרס (ואשר, כך שיתף שפיק עם הוועדה, נמצא בעצמו חקירה עבורו הַטרָדָה של סטודנטים פרו-פלסטינים); יש גם מספר אנשי סגל יהודים שכתבו מכתב פתוח לקראת הדיון שואל שפיק לדחות את הנשק של האנטישמיות.

בהתחשב בכך שיחידים וארגונים יהודים לא מסכים על איך להגדיר אנטישמיות, אין זה מפתיע שהסגל היהודי בקמפוס נתון חולק על מהי אנטישמיות באותו קמפוס.

שאלות הדיון – שנועדו בבירור לייצר רגע גוצ'ה או ויראליות חולפת עבור חברי הוועדה – היו תזכורת ברורה לכך שתפקיד הפוליטיקה אינו תפקידה של האקדמיה. פוליטיקאים נבחרים לכאורה כדי לנסות לייצג את בוחריהם ולדחוף מדיניות מסוימת. מנהלי אוניברסיטה יוצרים ומנהלים לכאורה סביבות שבהן אנשים יכולים ללמוד בבטחה ולדון ברעיונות.

יש שאלות אמיתיות לגבי היכן מסתיים חופש הביטוי ומתחילות הטרדה או בטיחות. אבל שימוע בקונגרס בראשות פוליטיקאים עם אג'נדות אינדיבידואליות מאוד אינו המקום להתייחס אליהם בצורה מספקת. "דיון בקונגרס הוא מקום נורא לדיון בנושאים קשים. כמו מדיה חברתית, זה פורום שמשגשג על סאונדביטים ורגעי גוטצ'ה", אמר לי מילניץ'.

פולק היה המום מהיעדר המילים "חופש אקדמי" בעדות משלחת קולומביה. "החופש האקדמי פותח בדיוק כדי להגן על פרופסורים מפני תקיפות מסוג זה של פוליטיקאים וגורמים אחרים מחוץ לאוניברסיטה".

זה שיש מתח בין אקדמיה לפוליטיקה לא מוגבל רק לקולומביה. גם לא שאלות של חופש אקדמי. לילה קורווין ברמן, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת טמפל, כתבה בדוא"ל שצפייה בדיון, היא "הופתעה מכמה זה מרגיש מפחיד" כשהיא רואה את הקונגרס מעורב בפרטי החיים באוניברסיטה, במה שהיא תיארה כ"השגת יתר של כוח באופן שמסכן את תפקיד הליבה שמשרתות האוניברסיטאות במדינות דמוקרטיות".

לאוניברסיטאות יש אזורי בחירה רבים ושונים, היא כתבה, ופוליטיקאים הם ללא ספק אזור בחירה כזה. אבל כשפוליטיקאים מתערבים בממשל בקמפוס, הם מוסיפים כמות משמעותית של כוח למצב, ומנפחים את תפקידם, למשל, בנושאים של משמעת פרופסורים, הרבה מעבר למה שהוא צריך להיות. משרד החינוך כבר חוקר מספר מקרי אנטישמיות בקמפוסים בקולג'. "לא ברור לי למה פוליטיקאים חושבים שהם צריכים לעשות את העבודה הזו", כתב קורווין ברמן, "אלא אם כן המניעים שלהם הם הרבה מעבר להגנה על סטודנטים יהודים".

מילאניץ' דאגה שבמקום להגן על סטודנטים יהודים, לדיונים תהיה השפעה הפוכה. "אם כבר, האמצעים האלה מקשים על אנשים להתעמת עם קנאות או בורות – לדון ולדון, להתעמת עם דעות שונות משלהם".

ובכל זאת, חברים שונים בוועדה זכו לפרסם ברשתות החברתיות קליפים של רגעים שונים מהדיון. אולי, מבחינתם, השימוע בכל זאת את מטרתו האמיתית.

אני מקווה שהערכת את המאמר הזה. לפני שאתה הולך, אני רוצה לבקש ממך בבקשה לתמוך בעיתונות עטורת הפרסים של הפורוורד בפסח הקרוב.

בעידן זה של מידע מוטעה, העבודה שלנו נחוצה כמו שלא היה מעולם. אנו מדווחים על החדשות החשובות ביותר ליהודי ארה"ב, המונעות על ידי אמת, לא אידיאולוגיה.

בזמן שחדרי החדשות נסגרים או מצמצמים, ה-Datilin הסיר את חומת התשלום שלו. זה אומר שלראשונה בהיסטוריה בת 126 השנים שלנו, עיתונות פורוורד היא בחינם לכולם, בכל מקום. עם מלחמה מתמשכת, אנטישמיות גואה ומבול של דיסאינפורמציה שעשוי להשפיע על הבחירות הקרובות, אנו מאמינים שגישה חופשית ופתוחה לעיתונאות יהודית היא הכרחית.

קוראים כמוך מאפשרים הכל. כרגע, אנחנו בעיצומו של פסח הבטחת נסיעה ו אנו זקוקים ל-500 אנשים שיעשו מתנה כדי לקיים את העיתונות האמינה והעצמאית שלנו.

עשה מתנה בכל גודל והפוך ל-A קָדִימָה חבר היום. אתה תתמוך במשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי-אמריקאי במלואו והוגן.

– רחל פישמן פדרסן, מו"ל ומנכ"לית

הצטרפו למשימה שלנו לספר את הסיפור היהודי באופן מלא והוגן.

המטרה שלנו: 500 מתנות במהלך ההבטחה לפסח!

עשה מתנה לפסח!