אבל עד כמה גדולים הסיכונים בדיוק היה פחות ברור. ניסויים קליניים אקראיים נשללים מסיבות אתיות ומחקרים תצפיתיים צריכים בסיס אוכלוסיה גדול מאוד כדי לכמת את האירועים הנדירים יחסית.
קבוצת מחקר בינלאומית, בראשות Karolinska Institutet, אספה כעת נתוני רישום מחמש המדינות הנורדיות על יותר מ-4.5 מיליון הריונות בין השנים 1997 ל-2017. ביניהם היו למעלה מ-35,000 הריונות שבהם לאם הייתה אפילפסיה.
זהו מערך נתונים גדול במיוחד שאפשר לנו להסתכל על תוצאות מאוד חריגות".
נדה רזאז, מחברת ראשונה, פרופסור חבר לאפידמיולוגיה וחוקרת במחלקה לרפואה, סולנה, מכון קרולינסקה
היא ממשיכה: "הממצאים העיקריים הם שלנשים עם אפילפסיה יש סיכוי גבוה פי ארבעה למות במהלך ההיריון וכי במהלך 42 הימים הראשונים לאחר הלידה, לילדים של נשים עם אפילפסיה יש סיכון גבוה ב-50 אחוז למחלה או למוות".
עם זאת, היא מציינת שלמרות שנתוני הסיכון היחסיים גבוהים, המספרים האבסולוטיים קטנים ורובם המכריע של ההריונות לנשים עם אפילפסיה עוברים היטב. לדוגמה, הסיכון המוגבר פי ארבע למוות באישה ההרה אומר שהסיכון עולה מחמישה מקרי מוות לכל 100,000 הריונות ל-23 מקרי מוות לכל 100,000 הריונות.
"96 אחוזים מכל הנשים עם אפילפסיה במחקר שלנו היו להריון לא פשוט לחלוטין עם תוצאה תקינה. אני לא רוצה שהתוצאות שלנו יבריחו נשים מללדת ילדים", אומרת נדה רזאז.
בהשוואה לנשים עם אפילפסיה שלא טופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות, הן לאם שטופלו בתרופות אנטי-אפילפטיות והן לתינוק שלה היו סיכון גבוה יותר, מה שמשקף כנראה את העובדה שלנשים המקבלות טיפול תרופתי יש צורה חמורה יותר של אפילפסיה. רזאז.
"עבור נשים רבות עם אפילפסיה, הפסקת התרופות אם הן נכנסות להריון אינה אופציה", היא אומרת.
החוקרים מסכמים כי ניתן להפחית את הסיכונים הן עבור הנשים והן עבור הילדים באמצעות טיפול טוב יותר לפני, במהלך ואחרי ההריון.
"נשים עם אפילפסיה צריכות להיות מטופלות במרפאות עם מומחיות מיוחדת שיכולה לייעל את הטיפול שלהן עוד לפני שהן נכנסות להריון. לאחר מכן יש לנטר אותן באופן ספציפי גם במהלך ההיריון וגם לאחריו", אומרת נדה רזז.
המחקר מומן על ידי NordForsk ומועצת המחקר הנורבגית. מספר חוקרים מדווחים על מימון מחקר ושכר דובר מכמה חברות תרופות וקרנות מחקר.
