חשיפתו של אב לעישון פסיבי בילדותה עשויה לפגוע בתפקוד הריאות לכל החיים של ילדיו, ולהעמיד אותם בסיכון ל- COPD-סיכון שמתגבר עוד יותר אם מדובר במעשנים פסיביים ילדות עצמם מחקרים שפורסמו באופן מקוון בכתב העת הנשימה בֵּית הַחָזֶה.
הממצאים מדגישים את הפגיעות הבין -דוריות של העישון, אומרים החוקרים, המפצירים באבות ליירט את המורשת המזיקית הזו על ידי הימנעות מעישון סביב ילדיהם.
מחלת ריאות חסימתית כרונית, הידועה יותר על ידי ראשי התיבות שלה ל- COPD, כוללת ברונכיטיס כרונית ואמפיזמה. כעת, החוקרים אומרים כי סיבת המוות השלישית המובילה ברחבי העולם, הורגת כ -3 מיליון איש.
מספר גורמים לאורך תוחלת החיים עשויים להגביר את הסיכון לתפקוד ריאה לקוי ול- COPD לאחר מכן, ותשומת הלב מתחילה להתמקד בתפקיד הפוטנציאלי של גורמים בין -דוריים, הם מסבירים.
אמנם מחקרים שפורסמו בעבר הראו כי עישון פסיבי בילדותו של האב עשוי להיות קשור לסיכון מוגבר לאסטמה אצל ילדיו עד שהם 7, אך לא ברור אם תפקוד הריאות הפגוע עשוי להתרחב לגיל העמידה ומעבר לו, הם מוסיפים.
כדי לחקור זאת עוד, החוקרים משכו את 8022 משתתפי ילדים ב מחקר בריאות אורכי טסמני (TAHS), שכולם עברו בדיקות להעריך את תפקוד הריאות שלהם (ספירומטריה).
הוריהם השלימו סקר מקיף ראשוני על בריאות הנשימה שלהם ושל ילדיהם. בדיקות נוספות התרחשו כאשר אותם ילדים היו 13, 18, 43, 50 ו- 53. אלה כללו ספירומטריה כדי להעריך 2 מדדים של תפקוד ריאה (FEV1 ו- FVC) וכן שאלונים בנושא דמוגרפיה ותסמיני נשימה/מחלה.
מבין 7243 ההורים שהיו בחיים וניתן היה לייחס אותם בשנת 2010, 5111 הועברו מחדש אם אחד מהוריהם שלהם עישן כשהם מתחת לגיל 5 ו/או עד למועד בו היו 15.
מבין 5097 המשיבים עם נתונים מלאים, 2096 היו אבות. הניתוח הסופי כלל 890 זוגות אב לילד עם נתונים על חשיפת העשן הפסיבי של האב לפני נתוני גיל ההתבגרות והריאה עבור ילדיהם עד גיל 53.
יותר משני שליש מהאבות (כמעט 69%) ויותר ממחצית מילדיהם (56.5%) נחשפו לעישון פסיבי בילדותם.
כמחצית מהילדים (49%) היו היסטוריה של עישון פעיל בגיל העמידה, וקצת יותר מ -5% מהם פיתחו COPD לפי נקודת זמן זו, כפי שהוערך על ידי ספירומטריה.
לאחר התאמה לגורמים שעלולים להיות בעלי השפעה, כולל ההיסטוריה של האב של האב של אסטמה/צפצוף וגילו, חשיפת העשן הפסיבי שלו בילדותו הייתה קשורה לסיכויים גבוהים יותר של 56% לממוצע FEV1, אך לא FVC, לאורך אורך החיים של ילדיו.
באופן דומה, חשיפת העשן הפסיבי של אבות אבות נקשרה גם היא להכפיל את הסיכויים לירידה מוקדמת של נמוך-נמוך ב- FEV1/FVC בילדיהם. זה היה מובהק סטטיסטית גם לאחר התאמה לגורמים שעלולים להשפיע.
וחשיפה אבהית לעישון פסיבי כילד הייתה קשורה גם להכפלה בסיכון של COPD עד גיל 53 בילדיו, אם כי זה כבר לא היה מובהק סטטיסטית לאחר התאמה לגורמים שעלולים להשפיע.
אבל ילדים שאבותיהם נחשפו לעישון פסיבי כילד היו בעלי סיכוי פי שניים מתחת לממוצע FEV1 אם גם הם נחשפו לעישון פסיבי בילדותם.
האסוציאציות שנצפו תווכו רק בחלקן באמצעות מחלות עישון ונשימה אצל אבות ובילדיהם (כל אחד מהם תורם פחות מ- 15%).
זהו מחקר תצפיתי, וככזה, לא ניתן להסיק מסקנות נחרצות לגבי סיבה ותוצאה. והחוקרים מכירים בכך ש- TAHS חסר נתונים על תפקוד הריאות והגנטיקה של אבהות, ומונע הערכת צבירה משפחתית כמנגנון פוטנציאלי.
וחשיפת העשן הפסיבי בילדותם של ילדיהם הוגדרה כהורה אחד לפחות מעשן 6 ימים בשבוע, מה שעלול היה לסווג לא נכון מעשנים מתונים/קלים כלא מעשנים, הם מוסיפים.
אולם התקופה שלפני גיל ההתבגרות היא קריטית במיוחד עבור בנים, כאשר חשיפה לחומרים מזיקים עשויה לשנות את ביטוי הגנים ולשנות מנגנוני תיקון, מה שעלול להיות מורשה, אומרים החוקרים בדרך של הסבר לממצאים שלהם.
"הממצאים שלנו הם חדשים שכן זהו המחקר הראשון שחיקר ומספק עדויות לקשר שלילי של חשיפה לעשן פסיבי טרום -אבהי, ולא רק לעישון פעיל, על תפקוד ריאות לקוי של צאצאים עד גיל העמידה", הם כותבים.
"זה חשוב מנקודת מבט לבריאות הציבור, מכיוון שחשיפת עשן פסיבית משפיעה על כ- 63% מהמתבגרים, שהם גבוהים משמעותית מכ- 7% שנפגעו מעישון פעיל."
הם מסיקים: "ממצאים אלה מראים כי עישון עשוי להשפיע לרעה על תפקוד הריאות לא רק אצל מעשנים אלא גם אצל ילדיהם ונכדיהם … אבות שנחשפו לעשן טבק במהלך מראש עשויים עדיין להפחית את הסיכון לדורות הבאים על ידי הימנעות מעישון סביב ילדיהם."
