פרפור פרוזדורים (AF) היא הפרעת קצב נפוצה או הפרעת קצב לב. זה קשור לסיכון משמעותי לתמותה וגם לסיכון גבוה יותר לסיבוכים מרובים. ככזה, יש צורך להבין את הסיכון של AF באוכלוסייה.
מחקר חדש שפורסם באינטרנט ב- BMJ בוחן את הסיכון של AF וגם הסיבוכים שלו בקבוצה לאומית דנית, החל מגיל 45 שנים. התוצאות מדגישות את הסיכון באסטרטגיות מניעה להפחתת הנטל של AF על בריאות הציבור.
לימוד: מגמות זמניות בסיכונים לכל החיים של פרפור פרוזדורים וסיבוכיו בין 2000 ל-2022: מחקר עוקבה דני, כלל ארצי, מבוסס אוכלוסיה. קרדיט תמונה: Orawan Pattarawimonchai/Shutterstock.com
סיכון AF וסיבוכים
כ-16 מיליון ו-18 מיליון אנשים צפויים לפתח AF עד 2050 בארה"ב ובאירופה, בהתאמה. במצב זה, הפרוזדורים, או חדרי הלב המקבלים את הדם הוורידי, מתחילים להראות עוויתות לא סדירות ולא התכווצות שאיבה מתואמת.
זה מונע תנועה יעילה של דם דרך הפרוזדורים לתוך החדרים, חדרי השאיבה הראשיים.
הסיבוכים של AF כוללים שבץ מוחי, אי ספיקת לב והתקפי לב, אם כי הסיכון הכולל והספציפי לתמותה הקשור ל-AF ירד עם הזמן. מניעה ראשונית ומשנית היא, לפיכך, חיונית בהגנה על חולי AF.
זה הניע את המחקר הנוכחי, המבקש לבסס את הסיכון לכל החיים של AF בקבוצה דנית גדולה. שתי תקופות נבחרו כדי ללכוד כל שינוי בסיכון לאורך זמן.
סיכון שיורי לכל החיים של מחלה הוא המדד של הסיכון הכולל שאדם נתון שאינו חולה במחלה בגיל מוגדר יפתח אותה במהלך שאר תוחלת החיים.
זה עוזר לחנך את הציבור לגבי סיכונים בריאותיים ומעודד ציות להמלצות אורח חיים בריא. לא הרבה ידוע על הסיכון לטווח ארוך למספר סיבוכים.
למרות שחולים עם AF מוזהרים בדרך כלל לגבי הסיכון שלהם לשבץ מוחי, כל ההשלכות ארוכות הטווח דורשות מחקר נוסף, במיוחד כדי לזהות כיצד סיכונים אלה השתנו מאז הצגת פרוטוקולים חדשים למניעת שבץ עבור AF.
על קבוצת הלימוד
הקבוצה כללה את כל הדנים בני 45 לפחות אך פחות מ-95 שנה שמעולם לא סבלו מאפיזודה של AF. אלה שפיתחו AF מאותה נקודה ואילך היו במעקב אחר חמישה סיבוכים שנבעו מהאבחנה.
אלה כללו אי ספיקת לב, כל שבץ מוחי, שבץ איסכמי, אוטם שריר הלב ותסחיף מערכתי.
סיכון AF
היו יותר מ-3.5 מיליון אנשים ללא היסטוריה של AF בגיל 45 ומעלה. בקבוצה זו, הייתה שכיחות עלייה של יתר לחץ דם, סוכרת, דיסליפידמיה ושבץ במהלך תקופות המחקר הן בקרב אוכלוסיית הבסיס והן בקרב אלו שפיתחו AF לאחר תחילת המחקר.
AF אובחן לאחרונה בלמעלה מ-360,000 אנשים עם ספקטרום גיל דומה בזמן האבחון בשתי התקופות. הסיכון לכל החיים של AF לאחר 45 שנים היה ~28% במהלך שני העשורים של המחקר.
אותו דפוס נצפה בגילאי המדד המאוחרים יותר, כלומר 55, 65 ו-75 שנים. הסיכון בכל גיל היה 28%, 27% ו-24%, בהתאמה.
גורמי הסיכון ל-AF כללו מין גברי, היסטוריה של יתר לחץ דם, אי ספיקת לב, התקפי לב, מחלות לב אחרות ודיסליפידמיה. גם בעלי מעמד השכלה גבוה והכנסה למשק בית היו בסיכון גבוה יותר.
חולים עם שבץ מוחי, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ומחלת כליות כרונית (CKD) היו בסבירות גבוהה יותר למות מוקדם בהשוואה לאחרים, ובכך היוו סיכון נמוך משמעותית ל-AF במהלך אורך חייהם.
בהשוואה בין העשור הראשון לשני, הם הבחינו בסיכון מוגבר של 6.7% לכל החיים של AF מ-45 שנים ואילך, מ-24% ל-31%. זה לא השתנה לאחר פיצוי על גורמים מבלבלים. עליות דומות נצפו, ב-6.5%, 6.3% ו-5.6%, בגילאים מאוחרים יותר, בהתאמה.
סיבוכי AF
המחקר מראה סיכון גבוה לכל החיים לסיבוכים לאחר AF. בעוד שאי ספיקת לב הייתה השכיחה ביותר, והשפיעה על 41% מחולי AF לאורך חייהם, שבץ התרחש ב-21% מהחולים. התקפי לב פגעו ב-12% מהחולים.
לגברים היה סיכון גבוה יותר, כאשר 44% מהם צפויים לפתח סיבוכי AF, לעומת 35% מהנשים עם AF. הסיכון לשבץ לאחר AF היה נמוך במקצת בגברים, והשפיע על 21% מהם לעומת 22.6% מהנשים.
הסיכון לכל סיבוכי AF למעט כל השבץ היה גבוה יותר בקרב אנשים בעלי יתר לחץ דם.
אי ספיקת לב הייתה בסבירות גבוהה בהרבה בקרב אלו שהיו להם היסטוריה של התקפי לב, קרדיומיופתיה או מחלת מסתמי לב, כשההבדל היה גדול כמו 22% עד 45% בהשוואה לאלה ללא מצבים כאלה.
עם זאת, הסיכון לכל החיים לאי ספיקת לב לא השתנה במהלך תקופות המחקר. נצפו ירידה שולית בסיכון לשבץ מוחי (ב-2.5%), שבץ איסכמי (5%) והתקפי לב (4%).
כאשר ריבדו לפי מצב בריאותי, לחולים עם יתר לחץ דם או דיסליפידמיה היה סיכון מופחת לאי ספיקת לב לאחר AF במהלך תקופה זו ב-10% ו-5%, בהתאמה.
הסיכון להתקף לב בקרב אלו עם דיסליפידמיה ירד ב-11% לעומת 4% עבור אלו עם רמות שומנים תקינות. ממצאים אלה עשויים להיות מיוחסים לטיפול רפואי טוב יותר במצבים כאלה. הסיכון לסיבוכים כאלה פוחת עם הגיל.
מסקנות
המחקר מראה סיכון מוגבר לכל החיים ל-AF חדש לאורך זמן, מאחד מכל ארבע לאחד מכל שלושה, במהלך שתי תקופות המחקר. הסיבוך השכיח ביותר היה אי ספיקת לב, שהשפיע על שניים מתוך חמישה חולים לאורך החיים.
עם זאת, אנשים עם יתר לחץ דם או דיסליפידמיה הראו סיכון מופחת לכל החיים לאי ספיקת לב, בהשוואה לקבוצה הכללית, שלא הראתה שינוי בסיכון.
זה גבוה פי שניים מהסיכון לשבץ לאחר AF ופי ארבעה מהסיכון להתקף לב. זה מדגיש את הצורך במניעה משנית של אי ספיקת לב בקבוצה זו.
התוצאות מאששות מחקרים קודמים על שכיחות AF בגילאים שונים. המחקר מדגים, לראשונה, עלייה בסיכון ל-AF.
ייתכן שהסיבה לכך היא שיטות אבחון טובות יותר וסף נמוך יותר של חשד, עם שיפור בתרגול קליני יחד עם תוחלת חיים גבוהה יותר. עם זאת, יש לזכור גם את השכיחות הגוברת של גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם וסוכרת.
על ידי מתן הערכות לגבי הסיכון לכל החיים של AF וסיבוכיו, המחקר עשוי להיות חשוב בסיוע בפיתוח אסטרטגיות ומדיניות מניעה יעילות יותר.
לדוגמה, הסיכון לשבץ מוחי מנוהל על ידי נוגדי קרישה בדנמרק, עם תאימות של מעל 85%. הסיכון הגבוה המתמשך לשבץ מצביע על צורך בצעדים נוספים.
"מכיוון שפרפור פרוזדורים הוא הפרעת קצב נפוצה, שכיחות נמוכה יותר של סיבוכים עשויה להפחית את העלויות הכלכליות העתידיות בתחום הבריאות."
