פרשת העקדה הנקראת בראש השנה מציפה את אריה פרידמן ברגשות מעורבים. להעלות את הבן לעולה? זו יהדות? ומה עם "לא תרצח"? ועוד בקריאת "הנני" הפותחת וחותמת את פרשת העקדה אותה קראנו בראש השנה? ואיך נכנסים לסיפור הזה מלחמות ישראל והמילואימניקים?
ביום השני של ראש השנה קראנו את פרשת העקדה – "ויהי אחר הדברים האלה והאלוהים ניסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני. ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק… והעלהו שם לעולה".
פרשת העקדה מהווה עבורי ועבור משפחתי סמל. המסר של "וילכו שניהם יחדיו" שמופיע בפרשה הוא מוטו משפחתי שעל ברכיו חונכתי. אני זוכר את הזיידי שלי, הרב אליהו ישראל פרידמן, יושב ביני לבין אבי, מחזיק את ידינו ומסביר כי הביטוי "וילכו שניהם יחדיו" מופיע פעמיים. לראשונה כשאברהם ויצחק נפרדים משני הנערים המלווים אותם, ובשנייה לאחר שיצחק מבין מתשובתו של אברהם כי הוא הוא הקורבן המיועד. הזיידי שלי הסביר לי כי החיים מלאי משברים והחכמה היא לדעת לקיים את "וילכו שניהם יחדיו", של אב ובנו, לא רק בתקופות רוגע אלה דווקא בעת משבר.
אבל הניסיון העשירי שהקב"ה מנסה את אברהם הוא להקריב את בנו לעולה. להרוג. לרצוח את מי שמגלם את ברכת הזרע שקיבל אברהם מהקב"ה. אברהם, שהפנה עורף לחיי עבודה זרה ובחר בה'. אברהם, שאחד מהאלילים אותם נטש היה המולך שאותו עבדו בהקרבת קורבנות אדם, אותו אברהם, מקבל ציווי לעבוד את הקב"ה בדיוק באותה דרך של עבודת המולך: להקריב את בנו. ולאן ה' לוקח אותו? להר המוריה, שני מטר מגיא בן הינום, מקום הקרבת קרבן האדם למולך. זה לא ניסיון. זה פיגוע. זה חיסול ממוקד של האמונה היהודית שמתבטאת בין היתר בציווי לא תרצח.
במשך שנים לא הבנתי איך פרשה שהיא סמל של אחדות משפחתית – "וילכו שניהם יחדיו" – כול מהותה היא הסכמה להקריב את הבן שלך! לא הבנתי איך אפשרי בכלל שהקב"ה יצווה ציווי כזה, ועוד יותר – שאברהם יסכים לבצע אותו. כשהפכתי לאבא – חוסר ההבנה הזה התעצם לכעס. כעס על הציווי. כעס על ההסכמה לביצוע.
לפני כ 6 שנים התגייס בני רועי לצה"ל, ליחידה נבחרת. כצנחן ששירת כ 30 שנה בחטיבת הצנחנים במילואים התפוצצתי מגאווה. אבל כאבא… כאבא מתתי מפחד. איבדתי חברים בצבא, איבדתי חייל שמת מול עיניי בתאונת אימונים. פחדתי. ברגע של חולשה שאלתי את רועי – למה אתה מתגייס להכי קרבי? זה יכול להיות מסוכן. הוא ענה לי בפשטות: "אבא – ככה חינכתם אותי!".
אתם מבינים. אני כועס על הקב"ה. אני כועס על אברהם. ובעצם אני. אנחנו! מחנכים את הילדים שלנו באותה רוח! איזה רוח? פרשת העקדה מתחילה ומסתיימת באותה מילה. מתחילה בקריאת ה' "אברהם" ותשובתו המידית – "ויאמר הנני". ומסתיימת בקריאת המלאך לאברהם ותשובתו "הנני". מילה אחת שמקפלת בתוכה את כול החינוך שלנו. את כל המהות שלנו "הנני"! "הנני" במשמעות של נכונות למסור את הנפש כי הילדים שלנו מתגייסים ליחידות הכי קרביות, הכי מיוחדות, הכי בחזית. ולא מדובר במשהו תיאורטי. בישראל אחת לכמה שנים מתרחשת מלחמה או מבצע גדול.
הפעם הראשונה שחזיתי במו עיני ב"הנני" היה לפני 45 שנה בדיוק. יום כיפור תשל"ד. אבי, ג'יי פרידמן, עובר לפני התיבה בתפילת מנחה במנין הצעירים היחיד שהיה ברעננה של אותם שנים. בית כנסת צור ישראל שאז פעל בבית המועצה הדתית. אבא באמצע חזרת הש"ץ כשפתאום בחוץ מהומה. ג'יפ צבאי עוצר בחריקת בלמים. נכנסים מספר חיילים, עוקרים את אבי ישר מעמוד התפילה ולוקחים אותו אל מה שנראה בעיניי, ילד בן 9, "למלחמה". מכל המתפללים, חלקם הגדול חיילים קרביים, לקחו את אבא שעתיים מתחילת המלחמה. אבא היה עולה חדש 8 שנים בארץ שעבר טירונות שלב ב' של עולים חדשים. אבל גם הוא – ברגע שהעם קרא לו הוא ענה "הנני".
אגב מבצע הגיוס הפרטי הזה, ששלפו את אבא מעמוד החזן, לא נבע מזה שהוא השתייך לכוחות המיוחדים של צה"ל. ממש לא. פשוט היינו בין היחידים במושבה רעננה שהיה להם טלפון בבית! במוצאי אותו יום כיפור אבא חזר ובביתנו הוקם חמ"ל לגיוס מילואימניקים שהתבסס על מכשיר הטלפון יקר הערך.
ה"הנני" של המילומניקים עלתה – ועולה! – מכל שדרות הציבור. מהפריפריה ומהמרכז, מהקיבוצים ומהישיבות. כולם נענו לקריאה. ישראלים שהיו באותה עת בחו"ל הסתערו על דלפקי חברות התעופה בדרישה לעלות למטוסים המעטים שהורשו לטוס לארץ שנמצאת במלחמה, מלחמה שהוגדרה על ידי שר הביטחון משה דיין כ"חורבן הבית השלישי". במקום לברוח מהסכנה – כולם נקבצו ובאו לך. לחזית.
כחייל סדיר ובמיוחד כמילואימניק חזיתי במו עיניי בהתגייסות למלחמת לבנון הראשונה, למלחמת המפרץ ב 1991, חומת מגן ומלחמת לבנון השניה. אחוזי ההתגייסות לא היו גבוהים – הם היו מעל ומעבר לכל הגיון! ביחידה בה שרתתי לאורך כל השנים, חטיבת המילואים של הצנחנים, התייצבו 130 אחוזי גיוס!!חיילים ששוחררו שנים רבות לפני כן עלו על מדים, התייצבו ואמרו – "הנני".
בדיוק כמו אברהם שנענה לקריאתו של הקב"ה, כך גם מאות אלפי חיילי סדיר ומילואים נענים בכול עת שהם נדרשים לקריאת האומה באמירת "הנני" ומתייצבים ללא שהות למלא את חובתם. בלי כיפה, עם כיפה, מאמינים ואתאיסטים. כשמדובר על הגנה על עם ישראל – כולם מגיעים.
לא אחת אנחנו מלינים על "עמך ישראל". אנחנו מדברים על הישראלי המכוער, שרודף אחרי הכסף, שדואג לעצמו. על הנוער שמנותק מערכים, ללא שורשים – ופתאום אתה נתקל בעוצמה הזו של הערבות ההדדית, של האהבה, של היופי הישראלי, של הערכים הנשגבים, הדאגה לזולת והחיבור העוצמתי לשורשים.
בשבת האחרונה שמעתי מאבי מצד אשתי שאלה מאוד מעניינת. אנו אומרים "ויעבור ה' על פני ויקרא". ומיד מופרטים 13 מידותיו של הקב"ה. והשאלה היא – מי הקורא? מי קורא ואומר את 13 המידות? לכאורה, מדובר במשה אבל כשמקשיבים למילים "ויעבור ה' על פניו ויקרא" משמע שה' הוא הקורא! ה' הוא זה שמתאר את מידותיו עצמו! תמוה – לא? התשובה היא שאכן הקב"ה הוא הקורא את 13 המידות. הקב"ה מצהיר כי אם אנו נחזור בתשובה – אם אנו נקרא בשמו –אזי הוא יענה ב "הנני". הקב"ה אומר – אם תשובו אלי אזי "הנני" – האל האחד בעל 13 המידות נכון למחול על עוונותיכם.
נתפלל שה"הנני" של המילואימניקים. של עמך ישראל, יתקבל ב"הנני" של הקב"ה. ושגם השנה יתקבלו תחנונו מערב ותשמע שוועתנו מבוקר ושהקב"ה, אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת יכפר על כול עוונותינו. שנה טובה וגמר חתימה טובה.
