במוצאי שבת ויום ראשון נציין את יום שחרור ירושלים. מה בין מלחמת ששת הימים ומלחמת ישראל בעמלק?
המלחמה הראשונה שבה נלחם עם ישראל, שהפך ממשפחה גדולה לעם בגלות מצרים, היתה מלחמת עמלק ברפידים.
מלחמה זו התרחשה בסוף השבוע האחרון של חודש אייר, כמסתבר מהפסוקים הבאים בפרשת בשלח (פרק ט"ו): "וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", כלומר ב-ט"ו אייר.
אם נסתמך על המסורת לפיה יציאת מצרים – בט"ו בניסן, חודש קודם – היתה ביום חמישי בשבוע. חודש ניסן האמור חייב היה להיות מלא, 30 יום [לא נפרט] וכך אותו ט"ו באייר חל אז בשבת.
בו ביום, או במוצ"ש, החלו בני ישראל להתלונן: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ… בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא: וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ". למחרת חל יום השבת שבו לא קיבל העם מן [שלא היה בו צורך כי ביום הששי קבלו כידוע כמות כפולה]. חישוב פשוט מראה שאותה שבת חלה בכ"ב אייר.
הגענו לשבוע האחרון של חודש אייר. ביום ראשון בשבוע, כ"ג אייר, או למחרתו, כ"ד אייר, יצאו שוב לדרך, בואכה רפידים: "וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם … וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם". מהלך יום לפחות של משה והזקנים מרפידים לחורב ואולי עוד יום חזרה – בסבירות גבוהה מאד [שנדלג על הסברתה לשם קיצור] זה היה בכ"ו אייר.
ואז, ככל הנראה למחרת, בכ"ז אייר, מגיע עמלק: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי".
"מחר" – כ"ח באייר. המלחמה הראשונה של ישראל, שגם הסתיימה בניצחון, נמשכה יום אחד בתאריך שרק דורנו מכיר במשמעותו עד כדי אמירת הלל, יום השיא-הערכי של מלחמת ששת הימים, ומתקיימת בנו הנבואה: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז' ט"ו):
העמלקי האחרון שהתנכל לנו היה המן האגגי. רבבות צוררים נהרגו במלחמה נגד גרוריו, מלחמה שארכה גם היא יום אחד [פרט לשושן]. אנו חוגגים לדורות את "היום שאחרי", היום שבו נחו היהודים מאויביהם. גם במלחמת רפידים נח העם יום אחד, בשבת, כ"ט באייר, ולמחרת יצאו לדרך בואכה הר סיני לקבל את פני השכינה ואת עשרת הדברים: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי…". צמוד-ומקדים הוא ניצחון כ"ח באייר להתגלות ולהתקשרות ה' לעמנו.
טיזר: כ"ח באייר מזומן לניצחונות ישראל מאז יציאת מצרים: הניצחון הראשון של ישראל במלחמה ברפידים אירע בתאריך זה, וכך גם בקרב על ירושלים בעידן "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת"
