המדריך לגדולה

יש אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון
אה ווה ווה ווה
חיים בתוך קופסה
של שימורים
אצלנו במטבח

אה יה לא עלינו
הנה זה בא הנה זה בא גם אלינו
אה יה לא עלינו
הנה זה בא הנה זה כאן גם אצלנו

אלו המילים המאוד מטרידות, של קובי עוז. אבל איך באמת לא נהפוך גם אנחנו ל"אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון"? אבקש בדברי הבאים ללכת בעקבותיו של הגדול ביותר ולנסות לקחת ממנו כמה עצות לעצמנו. יהיה זה בבחינת הפרק הראשון של "המדריך לגדולה" (שעדיין לא נכתב).

אתמקד (כדרכי) בפסוק בודד "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו." (שמות ב, יא) ברור שאין הפסוק מדבר על גדילה פיזיולוגית, שהרי הפסוק לפני כן כבר מדווח: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן…" (שם, י). אם כן, ברור שמדובר כאן בגדילה מסוג אחר, גדילה של האישיות של משה, המהווה את הרקע לבחירתו ע"י ה' לתפקיד בחיר האנושות.

"ויצא"

נזכור שמשה גדל כבנה המאומץ של בת פרעה ומבחינתו היציאה היתה פרידה מהארמון בו גדל כנסיך מצרי, פרידה מכל תפנוקי השררה. בכל יציאה למסע יש פרידה מאותה 'רחם פסיכולוגית' שלא מעט אנשים מתקשים לעזוב. "צא ולמד" הוא מטבע לשון נפוץ של חכמינו (זוכרים מההגדה של פסח…) תהליך של כל לימוד הוא יציאה למסע, לעזוב את הוודאות והסגירות, לצאת מאזור הנוחות, לשאול, לערער על המוסכמות בהם גדלתי ואליהם התרגלתי.

"אל אחיו"

הראב"ע פירש: אחיו – המצרים, לעומתו הרמב"ן פירש: העברים. ונראה שיש לאחד את הפירושים כמשקפים תהליך של בירור זהות. משה יצא לבדוק מי הם באמת אחיו, למי הוא שייך? הוא מצרי או עברי? גיבוש הזהות לא מתרחש לבד אלא בתוך החברה. ואכן כשראה איש מצרי מכה איש עברי, החליט שהעברי הוא אחיו האמיתי: "איש עברי מאחיו". לא תתכן גדולה ללא תהליך עמוק של בירור וגיבוש הזהות העצמית.

"וירא בסבלתם"

מפרש רש"י "נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם" (פרק ב פסוק יא). ומוסיפים חז"ל "שהיה רואה בסבלותם, ובוכה ואומר- חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם, שאין לך קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם" (מדרש רבה פרק א, פסוק כז). בקטנות אדם שקוע בתוך עצמו, לא רואה אחרים מסביבו, שרוי בתוך בועה. בתפיסה הילדית העולם נועד לשרת את עצמו. כיצד גדלים? "וירא בסבלתם" מפתחים את הרגישות לאחר, את האכפתיות והאחריות כלפי הזולת. משה מגלה בעצמו את היכולת האמפתית לראות בצער הזולת, שבלעדיה אין אדם ראוי להיות מנהיג.

"איש מצרי מכה איש עברי מאחיו"

ומדוע איש לא ראה זאת לפניו? כי האדישות והיאוש השתלטו על הכל 'ככה זה, יש אדונים ויש משרתים וזה בסדר שהאדון מכה את עבדו' העם כולו התייאש זה מכבר מלשנות את המציאות. אך בעיני משה, "איש עברי" מוכה, הוא אינו עבד, הוא איש, יש לו זכויות אנושיות בסיסיות עליהם משה מחליט להיאבק. גדולה היא היכולת לקרוא תיגר על האדישות על הייאוש, לקרא תיגר על הנורמות המעוותות שהשתרשו בחברה, למחות, לדרוש צדק. הגדול נדרש לשחות נגד הזרם, נתבע לעצמאות חשיבתית.

פעולה

משה הפך למנהיג הגדול כשכל המחשבות האלו שתססו בו הפכו לפעולת הגנה על העברי המוכה, לא רק דיבורים – מעשה! האומץ לפעול באופן ממשי לשינוי המציאות המקולקלת הוא שלב הכרחי בצמיחתו וגדילתו של מנהיג.

פסוק זה הנו רק השלבים הראשונים בצמיחתו של המנהיג ועוד דרכו ארוכה. אולם מספיק הוא כדי לקחת לעצמנו חופן עצות. כיצד לזכות להיות גדולים ולא "אנשים חיים בתוך קופסה". היה זה זושא שאמר 'אם ישאלו אותי בשמים למה לא היית משה רבנו יהיו לי הרבה תירוצים, אבל אם ישאלו אותי מדוע לא היית זושא? אני פוחד שלא אדע מה לענות". נעבוד על עצמנו שנדע מה לענות…