מאמר זה הופק כחלק מ-Teen Journalism Fellowship של Datilin, תוכנית שעובדת עם בני נוער יהודים ברחבי העולם כדי לדווח על נושאים המשפיעים על חייהם.
(Datilin) – נעמה הרץ נרשמה לבוא לאמריקה כדי ללמד את יהודי התפוצות על החיים בישראל. הנערה הישראלית, שהושמה בסנט לואיס, לא יכלה לחכות לשוחח עם תלמידים על האוכל, המוזיקה, הריקוד והתרבות של המדינה שהיא כל כך אוהבת.
היא לא תיארה לעצמה שרק חודשים לאחר דחיית צה"ל בת השנה שלה היא תדבר עם נשים ונערות לא יהודיות בליגה הלאומית לצדקה על מלחמת ישראל-חמאס או תייצג את מדינתה בתוך רמות שיא של אנטישמיות.
הרץ הוא אחד מ-150 בני 18 ישראלים שדחו את שירותם הצבאי כדי לבלות שנה מחוץ לישראל כשליחים החל מספטמבר 2023. התוכנית, המנוהלת על ידי הסוכנות היהודית לישראל, ממקמת את בני הנוער בבתי כנסת, בתי ספר, ג'.סי. , פדרציות יהודיות ומוסדות נוספים בארצות הברית, קנדה, אירופה ומדינות נוספות. שליחים, המתארחים על ידי משפחות יהודיות, לומדים על החיים היהודיים בתפוצות תוך שהם מלמדים את הקהילות על ישראל. בני הנוער נקראים ShinShinim, מהמילה העברית עבור שנאת שרות, כלומר "שנת שירות".
כשהחלה מלחמת ישראל-חמאס ב-7 באוקטובר, הצבתם הסתבכה הרבה יותר. הם נאלצו להתמודד עם האחריות של ייצוג מדינה במלחמה, מדינה שהושמצה והשמצה לעתים קרובות. לשיעורי ישראל שלהם היה פתאום הרבה יותר משקל, קשור קשר בל יינתק לסכסוך הנוכחי. בינתיים, אלפי קילומטרים משם, ארצם הייתה מותקפת ורבים מחבריהם ובני משפחתם נלחמו בחזית.
"הימים הראשונים היו מאוד קשים, היינו צריכים לנסות לשכנע כמה מהם לקום מהמיטה", אמרה תמר רשף, מארגנת שינשינים של הפדרציה היהודית של מטרו ווסט ניו ג'רזי רבתי. "זה היה מאוד קשה. והחדשות פשוט המשיכו להגיע".
"הרגשתי אשמה שאני גר כאן, שאני כאן ולא בישראל", אמר ידרן כורזים, שין-שין בשיקגו. "היה לי מאוד קשה להישאר כאן ולא לעזור".
כורזים עקבה אחרי חבריה ובני משפחתה נרשמים להתנדבות, לארוז מזון לחיילים ולעזור לישראל בכל דרך שהם יכולים. היא הרגישה חסרת אונים והאינסטינקט הראשון שלה היה לחזור לארץ מיד. אבל עד מהרה, כשהובילה את פעילות ישראל עם סטודנטים אמריקאים, כתיבת מכתבים לחיילים וחינכה את האמריקנים על הסכסוך, זה נעשה קל יותר והיא התיישבה במקומה בתוך המאמץ המלחמתי.
בעוד שחלק מהשינשינים שקלו לחזור הביתה, אם לבקר את המשפחה או להתגייס מיד לצבא ההגנה לישראל, בסופו של דבר הסוכנות היהודית שכנעה אותם שהם יוכלו להשפיע עוד יותר על הישארותם באמריקה.
לפני המלחמה, אחריותם של השינים הייתה ליצור הבנה של התרבות הישראלית וחיי היום-יום. כעת, ההימור גבוה יותר. למרות שהם עדיין שואפים ללמד על ההיבטים היומיומיים של המדינה, לשיעורים שלהם יש גוון חדש. הם מרגישים שאי אפשר ללמד עכשיו על ישראל בלי שזה יהיה על המלחמה.
"אפילו אם מדברים על שביל ישראל או ים המלח כרגע, הדבר שחשוב כרגע הוא לזכור את ישראל", אמרה רותם רשף, שליחה ישראלית ב- Greater MetroWest, הכוללת את הפרברים ממערב לניוארק, ניו ג'רזי. . "גם אם זה לא מדבר בדיוק על (המלחמה), זה משאיר השפעה על הילדים".
הם עובדים בעיקר עם קבוצות יהודיות, שבהן עדויות להיבטים חיוביים של החיים בישראל הן תזכורת שימושית לבני נוער המתמודדים עם סנטימנט אנטי-ישראלי על בסיס קבוע. בבית הספר והלאה מדיה חברתית. השינים רואים עצמם כמורים ושגרירים חברתיים בישראל עבור יהודים שאינם ישראלים.
ירדן כורזים עובדת במרכז החינוך הישראלי בבית ספר ציבורי בפרברי שיקגו ועוזרת בשיעור השפה העברית. היא שינתה את מערכי השיעור שלה לאחר ה-7 באוקטובר.
"אחרי שהכל קרה, חשבנו שזה מאוד חשוב לעצור ולהפסיק את הפעילויות המהנות ולדבר קצת על מה שקורה", אמרה.
היא הציגה את תמונות הכיתה של אביה, המשרת כיום בצה"ל. ShinShinim אחרים של שיקגו שיתפו סיפורים של חבריהם, שרבים מהם בגילאים דומים לתלמידים. לדבריה, זה הפך את המלחמה לאישית, נותן לתלמידים חיבור ופנים למקום בחדשות שהם שמעו.
"כשיש לך אדם שמייצג משהו, הרבה יותר קל להסתכל עליו מאשר לראות אותו ברשתות חברתיות או באינטרנט או מרחוק", אמר רשף.
זו תמיד הייתה המשימה של השינשינים, להיות פנים נוער ישראליות מוכרות עבור יהודים בני נוער החיים מחוץ לישראל. אבל עכשיו, בתקופה שבה המתיחות סביב ישראל כה גבוהה, חשוב הרבה יותר שיהודים יהיו בעלי קשרים אישיים לישראל.
רשף מקווה שהתלמידים זוכרים אותה ולא כל פעילות ספציפית שהיא הובילה או שיעור שהיא לימדה, גם אם זה מופרך בכך שהם יכולים ללכת לחברים שלהם ולומר, "אה, כן, הילדה הזו מישראל באה לדבר איתנו. ” חוויה מזדמנת וחיובית עם ישראלי, היא אמרה, תגרום לבני נוער פחות ליפול למלכודות תעמולה שמכפישות או מפיצים מידע שקרי על ישראל שהתפשט מאז פרוץ המלחמה.
"אני מרגיש שכל שיחה שיש להם עם השישין פשוט תשנה את דעתם", הסכימה ירדן כורזים. "הם באמת מרגישים שישראל היא דבר ולא רק שם של משהו שהם למדו".
רותם רשף (שני משמאל) עם שאר השינשינים של הפדרציה היהודית של מטרו ווסט ניו ג'רזי רבתי. (דניאל סרי)
כשהם חיים מחוץ לישראל, בני הנוער הישראלים החלו להבין ולחוות רמה של אנטישמיות שהם לא מתמודדים איתה בביתם.
נעמה הרץ עובדת בבית ספר עברי בסנט לואיס במסגרת שנת הפער שלה, ושבוע אחד הוא נסגר עקב איום מטען חבלה. היא אמרה שזו הפעם הראשונה שהיא באמת חשה את משקלה של האנטישמיות באופן אישי.
"זה פשוט שובר לך את הלב," אמר הרץ. "למה אתה יכול להרוס את חייו של אדם בגלל שנאה?"
שינשינים אחרים אמרו שהם חשים פחד לבטא כלפי חוץ את יהדותם או את זהותם הישראלית.
"זו ההרגשה שאני לא באמת יכול לדבר עברית במקומות ציבוריים", אמר כורזים משיקגו. "מעולם לא הרגשתי כך (בעבר). זה גרם לי להבין כמה ישראל היא מדינה שצריכה להתקיים".
התכנית, במיוחד במהלך שנה כה קשה וטעונה, גם מקנה לבני נוער כישורים מוחשיים לקראת חזרתם לארץ. זה עיצב את סוג האנשים שהם הולכים להיות כשהם יצטרפו לצה"ל לאחר דחייתם.
"למדתי איך להיות רחוק מהבית ועדיין לגרום לעצמי להרגיש כאן בבית", אמר רשף. "למדתי איך לפתור קונפליקטים ולא להיכנס לפאניקה דרך כל דבר קטן. אני חושב שכל הדברים האלה יעזרו מאוד כשאהיה בצבא ואצטרך להתמודד עם כמה מצבים קשים".
"אבל אני חושב שיותר מכל דבר אחר, אחרי ה-7 באוקטובר אני מרגיש סופר מוטיבציה לחזור הביתה ולשרת את המדינה שלי. ואני יכול לומר שלא רק אני מרגיש כך. כל אדם בגילי שעומד לשרת בצבא בשנה הבאה פשוט לא יכול לחכות לתת את חלקו למערכת”.
העבודה מחוץ לביתם לא הייתה קלה. קשה להוציא את האירועים בישראל מהראש.
"אם יש סירנות עכשיו בישראל, אתה לא יכול להוציא את זה מהראש שלך", אמר איתי נוסבאום, שינשין בדטרויט. "אתה ממשיך לחשוב על זה בזמן שאתה עושה משהו אחר."
