עניינו של צום תשעה באב אינו מזוכיזם. היהדות אינה מבקשת לדכא את רוחנו – 'אין רוח הקודש שורה, אלא על לב שמח' (ירושלמי סוכה).
הצום נועד לעורר אותנו לעניין חשיבות בניין הארץ והאומה בימינו, לחזק את הכיסופים לבניין המקדש, וגם להביע את הצער על כך שלא נבנה עדיין. בתוך צער החורבן אנו כוללים את כל הכאבים האישיים שלנו, ומבקשים מד' שיעזור לנו לצאת מאפילה לאור גדול, 'אור חדש על ציון תאיר'.
שבת חזון (השנה- תשעה באב).
• השבת הינה רגילה ואין בה אבילות גלויה אלא נסתרת.
• לאשכנזים – איסור תשמיש המיטה חל בשבת, אלא אם זה ליל טבילה או שאין לזוג בן ובת. לספרדים – אין כל איסור.
• מותר ללמוד תורה בכל השבת, על אף היותה בערב הצום.
• לא אומרים 'צדקתך' במנחה.
• מותר לאכול בשר ולשתות יין בשבת, וגם בסעודה שלישית, ומותר לשיר ולשמוח כרגיל (ויש מחמירים שלא לשיר בשמחה בסעד"ש).
• מפסיקים לאכול ולשתות בשקיעה (19:40), וכן שאר איסורי היום מתחילים, חוץ מנעילת הסנדל וישיבה על הארץ.
• מאחרים להתפלל ערבית כדי שנוכל להתכונן בבית לקראת הצום.
• בצאת השבת אומרים 'ברוך המבדיל בין קדש לחול', מורידים נעלי עור ובגדי שבת בבית, ובאים למעריב של מוצ"ש בבגדי חול.
• בערבית אומרים 'אתה חוננתנו', ושאר התפילה כמו בצום רגיל.
• מברכים 'מאורי האש' בבית הכנסת. ומי שנשאר בבית, יאמר בבית. שאר ההבדלה- במוצאי הצום.
• מי שלא צם- יעשה הבדלה לפני שהוא אוכל (אך לא מיד בצאת שבת), ועושה הבדלה כרגיל (כולל יין), ויכול להוציא את הצמים ידי חובת הבדלה.
חמשה עינויים ישנם בתשעה באב – אכילה, סיכה, רחיצה, תשמיש המיטה, נעילת הסנדל.
אכילה ושתיה – מי שחש מעט חולשה כרגיל בצום, ממשיך להתענות. אם החולשה יותר מהרגיל בצום, כגון שהראש כואב או סחרחורות ורצון לשכב מחולשה, מותר לאכול ולשתות, אין צורך בשיעורין.
נשים בהריון ומיניקות – השנה שהצום דחוי יש להקל להן מאד (כדעת ר' עקיבא איגר), ולכן אשכנזיה- מתחילה לצום קצת, וברגע שחשה אפילו מעט חולשה מיד מותר לה לאכול ולשתות ללא שיעורין. ואם המניקה חוששת שאולי יתמעט החלב מותר לה שלא לצום מהתחלה, בשנה זו. ספרדיה בהריון או מניקה- פטורה מהצום מהתחלה בשנה זו.
סיכה – מותר להשתמש בדיאודורנט. אסור להשתמש במשחות איפור. משחה נגד יובש מותרת.
רחיצה – פנים מלוכלכות, מותר לשטוף. להתרענן אסור.
תשמיש המיטה – בני הזוג פורשים כבימי נידה (איסור נגיעה חל רק בלילה). בדיקות לפני טבילה במוצאי הצום וכו' – להתכונן מראש לפני הצום ולרחוץ מעט בצאתו לפני הטבילה, או להתכונן בהכל לאחר הצום.
נעילת הסנדל – מותר לנעול קרוקס וסנדלי שורש למרות שהם נוחים. אסור לנעול נעלי עור.
ישיבה על הארץ – מחצות היום נהגו להקל לשבת על כיסא. עד חצות היום (12:44), מותר לשבת על שרפרף נמוך או מדריגה נמוכה.
לימוד תורה – אין לומדים תורה, משום שנאמר "פקודי ה' משמחי לב", חוץ מדברים השייכים לאבילות היום או לטרגדיות העם היהודי כגון סיפורי השואה. ספרי אמונה ומוסר מותר ללמוד כרגיל, מדין 'ואהבת את ד' אלוקיך'.
מלאכה – אין לעבוד בתשעה באב, והעובד בו לא יראה ברכה מכך. מחצות היום נהגו להקל ולעבוד אם יש צורך גדול.
ערבית.
מאוחרת. קודם ערבית מסירים הפרוכת מארון הקודש, ומתפללים בקול נמוך. שמונה עשרה עם 'אתה חוננתנו', קדיש תתקבל. מדליקים נרות רק כפי הנחוץ לקריאה ומברכים 'מאורי האש'. יושבים על הארץ וקוראים איכה בקול נמוך ובניגון המקובל.
ספרדים – לפני התפילה קוראים בפרשת האזינו. בעמידה מוסיפים אתה חוננתנו ועננו. אחר העמידה אומרים שובה ה', ויהי נועם, מברכים ברכת מאורי האש.(יש אומרים קדיש תתקבל). קינות ומגילת "איכה" בלי ברכה. "אתה קדוש". קדיש דהוא עתיד לחדתא. מכבים האורות ומכריז החזן בקול מנין השנים לחורבן ביהמ"ק (השנה לפי מנהג הספרדים היא 1944 לחורבן בית-המקדש). שיר המעלות, קדיש יהא שלמא, עלינו לשבח. נהגו לא לישון על מיטתו הרגילה, וכן לשים אבן למראשותיו מתחת לכר.
שחרית.
נוטל ידיו עד קשרי אצבעותיו (וכן אחרי שירותים), ואחר שנגב ידו ויש בה רק לחלוחית, מעביר על עיניו. לא לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי". אין מניחים טלית ותפילין, וטלית קטן לובש בלי ברכה. בתפילה אין אומרים "פטום הקטורת" ופרשת הקרבנות, אבל אומרים: "מזמור לתודה". בשמונה עשרה שחרית לא אומרים "נחם", והש"ץ אומר "עננו" בין "גואל ישראל" ל"רפאנו". אין הכהנים עולים לדוכן, ואין אומרים ברכנו, אבינו מלכנו ותחנון. אחר חזרת הש"ץ חצי קדיש, וקוראים בתורה לשלושה בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים", והשלישי מפטיר. חצי קדיש, מפטירים בניגון איכה: "אסוף אסיפם" (ירמיה ח) עד "נאם ה'". בברכת הפטרה מסיים: "מגן דוד", "יהללו". מחזירים ספר התורה לארון הקודש, ואומרים קינות.
אחרי הקינות: אשרי, ואתה קדוש, אין אומרים למנצח, מדלגים הפסוק "ואני זאת בריתי". קדיש שלם בלי תתקבל, עלינו, קדיש יתום, ואין אומרים שיר של יום.
ספרדים – בברכות השחר (לפי דעת הבא"ח) מדלגים ברכת "שעשה לי כל צרכי". לא מתעטפין בטלית ולא מניחים תפילין. בירושלים נהגו להניח תפילין ולהתעטף בטלית כרגיל. בתפילת העמידה אומר היחיד "עננו" בשומע תפילה, והש"ץ בין גואל לרופא. הכהנים עולים לדוכן כמנהג א"י בשחרית ובמנחה. (יש נוהגים שהכהנים אינם עולים לדוכן ואומרים או"א ברכנו בברכה וכו'). אומרים הקינות של פתיחת ההיכל. אלו שמניחים תפילין אינם אומרים קינות, מלבד "על היכלי". קוראים 3 גברי המתענים בפרשת ואתחנן: "כי תוליד בנים" והשלישי אומר חצי קדיש ומפטיר בניגון של קינות. הפטרת ט' באב (ירמיהו ח' יג, עד ט כג): "אסוף אסיפם". בברכות ההפטרה מברך לפניה ואחריה, ומסיים "מגן דוד". אשרי, קדושת ובא לציון מתחילים מ"ואתה קדוש" וכו', קדיש תתקבל, מסיימים התפילה כבכל יום, חולצים תפילין, קוראים מגילת איכה בלי ברכה, ואומרים אחר כך קינות. קדיש דהוא עתיד לחדתא.
הולכים ביום זה כנזופים, ואין שואלים בשלום כשפוגשים חבר. מי שאומר שלום בטעות – משיבים לו בשקט
מנחה.
לובשים טלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם, ואומרים שיר של יום ושאר דברים שהחסיר בשחרית. אשרי, חצי קדיש. מוציאים ס"ת, וקוראים לשלושה בפרשת "ויחל", והפטרת "דרשו ה'" כבתענית ציבור. חצי קדיש לפני תפילה בלחש. בשמונה עשרה אומר "נחם" בבונה ירושלים, וחותם "בונה ירושלים", ו"עננו" בשומע תפילה. הש"ץ אומר "עננו" בין ברכת "גואל" ל"רפאנו" בברכה מיוחדת, ו"נחם" בבונה ירושלים (איננו משנים מהנוסח הרגיל. אם שכח לומר "נחם" במקומו, אומרו בלא חתימה ב"שומע תפילה" אחר "עננו", או קודם "ותחזינה", "ועל כולם" או "אלקי נצור", ואם לא אמר כלל אינו חוזר). ברכת כהנים- כשמתפללים אחר פלג המנחה, אך במנחה גדולה אין נשיאת כפיים. אין אומרים "אבינו מלכנו".
ספרדים – מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ומברכים עליהם. (הנוהגים כמנהג ירושלים שהניחו בבוקר תפילין והתעטפו בטלית, אין מתעטפים בטלית ואין מניחים תפילין) וקוראים ג' גברי בפרשת "ויחל", לא אומרים קדיש, ומפטירים בנביא בברכות לפניה ואחריה כמו בשחרית (הושע יב, ב) מ"שובה ישראל" עד "ופושעים יכשלו בם" ומוסיפים מספר מיכה (פרק ז', יח): "מי א-ל כמוך", עד הסוף. בעמידה אומרים "נחם" בבונה ירושלים, וחותם "מנחם ציון בבנין רושלים", ו"עננו" בשומע תפילה. הש"ץ אומר "עננו" בין גואל לרופא, ו"נחם" בבונה ירושלים. אם מתפללים מנחה קטנה, מברכים ברכת כוהנים. אחר חזרת הש"ץ אומרים "פסוקי דנחמתא" כנהוג.
ערבית.
עושים הבדלה- 'גפן' ו'המבדיל', מקדשים הלבנה, ואוכלים ב 20:05. בערב עדיין אסור לאכול בשר ולשתות יין מפני אבילות היום, עד הבוקר. אך כביסה מותרת מיד בלילה, וכן מותרת רחיצת תענוג, הליכה לבריכה ולים, ותספורת כבר בערב.
יהי רצון שנזכה לביטול הצומות במהרה בימינו, בבניין בית הבחירה.
