"כל קשר בין הדמויות ברומן לבין אירועים שהתרחשו במציאות הוא מקרי",
"עלילת הספר, הדמויות הנזכרות בו ושמותיהן הם כולם פרי דמיוני של המחבר",
"אין קשר בין השמות ברומן, לבין שמות אנשים חיים או מתים".
אלו הם מעט מן המשפטים המופיעים בעמודי הפתיחה של יצירות ספרותיות רבות. הם מבטאים את חששותיו של הכותב מפני הקורא העשוי לזהות אותו עם גיבור הרומן, ואולי אף לגלות דרך העלילה סודות כמוסים מעברו, ולעיתים אף חשש מקורא כלשהו שיזהה את עצמו עם דמות ברומן.
בפתיחתו של הרומן "בעד החלון" נמנעתי ממשפטי פתיחה כגון אלו, למרות שידעתי שהקוראים ישאלו: האם העלילה המתוארת התרחשה במציאות? האם הילדה חיותה זו את? ומי זאת פערל? ורוזה?
תשובתי לכל השואלים, ובמיוחד לאלו המכירים אותי אישית: רומן הוא לא אוטוביוגרפיה, למרות שיש בו יסודות אוטוביוגרפיים. הוא נובע מתוך מציאות פנימית של הכותב, מציאות שלא בהכרח תואמת את החיצונית, היא מעבדת אותה, מתבוננת בה מזוויות חדשות ויוצרת אותה מחדש.
כוחו של רומן הוא לא באחוזי האמת שלו מול אחוזי הבדיה והדמיון, אלא ברמת התיאור, בעיצוב הדמויות ובעומקו הרעיוני.
השאלה אם לא אם היה או לא היה, היא שאלה משנית שאין עליה תשובה חד משמעית.
לרכישה במחיר מוזל אצל הסופרת: 09-7715385 או במייל leabarak@bezeqint.net
