(השבוע היהודי בניו יורק) – כשהניקס עולים למגרש במשחק הפלייאוף השני שלהם בסיבוב השני מול אינדיאנה פייסרס ביום רביעי בערב, אוהדים ברחבי מדיסון סקוור גארדן ישירו המנון מוכר: "לך, ניו יורק, לך!"
שיר הנושא – שמתחיל במשפט "We are the New York Knicks" – מרגיש נצחי ואפוי במורשת הניקס כמו החולצות הכתומות והכחולות שלהם.
אבל לכל שיר יש סיפור מקור. ההמנון הזה נכתב על ידי הראפר, הסופר והיזם היהודי ג'סי איצלר, שגדל הצעיר מבין ארבעה ילדים ברוסלין, ניו יורק. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה האמריקאית ב-1990, איצלר, 55, חתם ב-Delicious Vinyl Records כאמן בשם ג'סי ג'יימס, והוציא את "College Girls (Are Easy)", להיט מועדונים, ו-"Shake It Like A White Girl". שפרץ ל-Billboard Hot 100.
אבל בתור ניו יורקי, הוא התכוון לכתוב משהו קרוב יותר לבית. כפי שהוא נזכר בפוסט באינסטגרם, "לפני 31 שנה היה לי רעיון לכתוב שיר נושא לניקס", אמר. "באמצעות מערכת יחסים, זכיתי לקיים פגישה עם משרד הפנים. הקלטתי הדגמה בארון שלי, ממש בניו יורק".
ב-1993, המנכ"ל של הניקס היה ארני גרונפלד, בנם של ניצולי שואה שגדלו בפורסט הילס, קווינס. לפני שהפך למנהל הקבוצה, היה גם שחקן בניקס בין השנים 1982-1986.
הצוות היה סקפטי לגבי השיר, אבל איצלר הבטיח להם שלכל הפחות, "זה לא יעלה הרבה".
"הניקס שילמו לי 4K כדי להחזיק בו באופן מוחלט. זה היה 10 חודשי שכירות בשבילי… תרתי משמע. סיים עסקה!" הוא כתב בפוסט אחר באינסטגרם.
לדברי איצלר, הקבוצה שיחקה בו מיד לאחר משחק האולסטאר של אותה שנה. "והווה, הדבר הזה עלה באש", כתב.
השיר, שיש לו מילות ראפ נוספות ששמות להן צוות הניקס של 1994 ("אנחנו לא נראים חדים יותר / עם הוברט, בונה, גרג והארפר") המריא באותה עונה כשהניקס עשו ריצה ב-1994 פלייאוף NBA.
"כשהשיר הזה התנגן בגן בפעם הראשונה, התפרקתי. לא האמנתי", כתב איצלר.
באותה שנה, הניקס הפסידו בסופו של דבר בגמר ליוסטון רוקטס. למרות זאת, השיר דבק. איצלר ידע שיש לו משהו מיוחד בידיים, והגיע ללמעלה מ-50 קבוצות ספורט מקצועיות ברחבי הארץ כדי להתחיל להלחין עבורם שירי נושא. זה השיק את החברה הראשונה שלו: Alphabet City Sports Records, שילבה שירי זירה עם קריאות מפורסמות של משחק אחר משחק. הוא גם כתב את "I Love This Game", שהפך למעשה לשיר הנושא של ה-NBA בקמפיינים של פרסומות לאורך שנות ה-90.
בערך באותו זמן, איצלר הפך למנהל של קבוצת הראפ Run DMC, שם הוא שכר מתמחה בשם קרטיס ג'קסון, ראפר קרוב שחיפש לצבור קצת ניסיון עסקי. בימים אלה, ג'קסון מוכר יותר בשם הבמה שלו: 50 סנט.
איצלר המשיך והקים ארבע חברות נוספות, ביניהן Marquis Jets, חברת מטוסים פרטיים שנמכרה לברקשייר האת'ווי, ומי קוקוס זיקו. בשנת 2008 התחתן איצלר עם מייסדת Spanx, שרה בלייקלי. השניים גרים עם ארבעת ילדיהם באטלנטה.
בימים אלה, איצלר עדיין עוסק בכדורסל בתור א בעל מיעוט של אטלנטה הוקס. הוא גם אולטרה מרתוניסט, נואם המשרה מוטיבציה ומחבר של שני ספרים, "לחיות עם חותם: 31 יום אימון עם האיש הקשוח ביותר על פני כדור הארץ" ו"לחיות עם הנזירים: מה כיבוי הטלפון שלי לימד אותי על אושר, הכרת תודה."
עכשיו, עם הניקס בסיבוב השני של הפלייאוף בפעם השנייה מאז 2000, "לך, ניו יורק, לך!" פופולרי מתמיד – ואיצלר עדיין מרגיש כמו אוהד הניקס בן ה-24 מלונג איילנד.
"31 שנים מאוחר יותר, בנאדם, הם עדיין מנגנים את השיר הזה", נזכר איצלר באינסטגרם. "עדיין הקול שלי, עדיין אותו שיר, אבל צוות ניקס חדש לגמרי ואני מזדהה איתך, ניו יורק."
