לבוש מכובד, הופעה אסתטית ומראה אצילי, הם חלק משגרת חייהם של מנהיגים. לא יעלה על הדעת שמנהל חברה יגיע לפגישה עסקית חשובה בלבוש מרושל, עם חולצה בחוץ או מכנסי ג'ינס קרועים. יחד עם זאת, ברור לנו שלא הבגדים עושים את האדם, וכי הופעתו החיצונית היא רק קריטריון להתאמתו למשרה הבכירה בה הוא נושא. ברם, כאשר נתקלים אנו במפעל המתואר בפרשתנו, "מפעל לייצור חומרים רוחניים" קרי – המשכן, הכלל הנ"ל משתנה. במקרה שלנו, מנהל המפעל – הלא הוא הכהן הגדול – מקבל את סמכותו דווקא מכח בגדיו: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח, ב').
מפשט הכתובים עולה שמטרת בגדי הכהן הוא לפאר את נושא התפקיד, וכך כתב הרמב"ן (שם) "… שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים…כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן…".
עיון בפסוקים ובמדרשים מעלה כי לבגדים תפקיד מהותי יותר בעבודת הכהן, והם אינם אמצעי חיצוני בלבד, אלא מטרה בפני עצמה. כך מסביר למשל רש"י: "להכניסו (את אהרן) בכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי… שע"י הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה". מדברי רש"י עולה שרק ע"י הבגדים יכול הכהן לשמש בתפקידו. לאור זאת אנו נשאל האם "הבגדים עושים את האדם"?
יתרה מזאת, מהפסוקים אנו למדים כי הבגדים כה חיוניים לעבודת המשכן עד כדי כך שאי לבישתם בזמן העבודה מחייבת את הכהן במיתה : " וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ " (שמות כ"ח מ"ג) ומוסיף רש"י :" ומתו – הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה". מהו אם כן הרעיון של הבגדים? כיצד "עושים" הם את הכהן ומדוע חסרונן מחייב מיתה?
חז"ל רמזו במדרשיהם על הקבלות רבות בין תהליך בריאת העולם למלאכת יצירת המשכן. ע"פ משוואה זו, מקביל הוא הכהן הגדול הנכנס לשרת במשכן לאדם הראשון שהוצב בגן עדן לאחר סיום בריאת העולם. האדם הראשון שנכנס לגן עדן עירום ובעל חיי נצח, נקנס לאחר חטאו במיתה, קיבל בגדים מהקב"ה וגורש מגן עדן. מכאן נוכל לומר כי תפקידו של הכהן הוא להחזיר את הגלגל. הכהן הנכנס למשכן בו שורה השכינה כבגן העדן אמנם מחויב ללבוש בגדים אולם הפעם על מנת שלא למות. יש כאן מהלך סימלי של תיקון עולם.
זאת ועוד, לבישת הבגדים כשיחזור מעמד גן עדן אינה פעולה סמלית בלבד כי אם פעולה מהותית-רוחנית, המקבילה לתפקיד הבגד שקיבל אדם הראשון מאלוקים. כך גם דרשו חז"ל במדרש: "'ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם' – בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: 'כותנות אור', אלו בגדי אדם הראשון". (בראשית רבה כ' י"ב). לאחר חטאו של האדם הראשון, לאחר שנקנסה עליו מיתה, נוצר למעשה נתק בין הגוף לנשמה, בין העולם הרוחני לעולם המעשי והגשמי. על מנת לגשר על הפער שבין העולם הגשמי לעולם הרוחני, נתן הקב"ה בתור פיצוי, מתנה לאנושות – והוא הבגד של אדם הראשון. לבוש זה, מסמל את הכח לחשוף את אור הנשמה הגנוז בתוך העור הגס והגשמי. מסיבה זו, מגלים האיש והאשה שהם ערומים דווקא לאחר החטא. בעקבות החטא, נעשתה ראייתו של האדם חיצונית, ראיה שמתקשה לראות את האור שמבעד לעור. האדם לאחר החטא, מתמכר למראה החיצוני ומתקשה למצוא את האור הפנימי והרוחני שבאדם העומד מולו. היופי החיצוני משכר ומשקר ולא מניח מקום למפגש עם הצד הרוחני אשר אינו משתקף מתוך הגוף. בעולם של אחר החטא, רק הבגד הוא המאפשר לנו לסגל ראיה פנימית יותר. הבגדים הניתנים לאדם, מאפשרים לו ליהנות מהיופי החיצוני בעולם בצורה מעודנת, ללא התמכרות פראית ומסוכנת.
זהו גם מקומו של ערך הצניעות בעולם שלאחר החטא. הצניעות לא באה על מנת לכער, שהרי יופי הינו ערך חשוב ע"פ חכמינו זיכרונם לברכה שאמרו עליו כי הוא אחד מהדברים "המרחיבין דעתו של אדם". הצניעות באה על מנת לעדן. הצניעות מכסה טפח מהיופי החיצוני, על מנת לגלות טפחיים מהיופי הפנימי, וכל זאת מבלי להסתנוור לחלוטין משיכרון המראה החיצוני של "ויראו כי עירומים הם". בגדו של אדם הראשון הוא בגד הצניעות המאפשר להתמודד עם עולם של ניגודים בין חומר לרוח.
בגדי אדם הראשון, ממשיכים ללוותנו בדמות בגדי הכהן הגדול, בגדים שכל מהותם הוא "לכבוד ולתפארת". ע"פ חז"ל, הכהן הגדול היה "גדול" לא רק במעלותיו הרוחניות, כי אם גם במעלותיו הפיזיות. הוא היה גדול מאחיו בנוי, בעושר ובכח (יומא יח.). הכהן הגדול היה היפה ביותר, השרירי ביותר והעשיר ביותר מבין הכהנים. הוא נצרך למעלות אלו, כיוון שתפקידו לחנך לחיבור מושלם בין העולם הרוחני לעולם המעשי, אשר על כן יופיו החיצוני שיקף גם את פנימיותו. ברם, מעלות חיצוניות אלו, יש בהן סכנה לאיבוד הפרופורציה וההבחנה שבין עיקר לטפל. בדיוק לשם כך באו הבגדים. בגדים אלו עוזרים לתעל את כל יופיו של הכהן הגדול לכיוון של חיים רוחניים ומשמעותיים – לכבוד ולתפארת. בגדי הכהן מלמדים אותנו כיצד להסב יופי פראי לפאר אלוקי. בגדי צניעות אלו אינם באים על מנת לכער את היופי ולצמצמו, כי אם לעדן ולרומם את היופי, יופיו של הכהן הגדול בבחינת "מלך – ביפיו תחזינה עיניך".
