(השבוע היהודי בניו יורק) – בערב יום שני, 8 באפריל, בשעות האחרונות שתום וייס נראה בציבור, הוא דאג לאחרים: הוא שר ושוחח עם חברים בארוחת הערב השנתית באוהב צדק, בית הכנסת שלו ב- האפר ווסט סייד של ניו יורק. הוא ליווה את אורחי האזרחים הוותיקים הביתה לאחר מכן ואז הלך עם חבר חזרה לביתם בשלום, לפני שהתקשר לחבר נוסף.
זה היה יום טיפוסי בחייו של וייס, שלפי חברים ובני משפחה תמיד היה האדם הראשון שהתקשר לעשות מניין והאחרון בחדר בלילות שישי ושבת בבוקר שדאג שכולם יגיעו הביתה ללא תקלות.
וייס נמצא מת ב-11 באפריל בדירתו באפר ווסט סייד, שם התגורר לבדו. אחיו של וייס אמר שהוא כנראה נפטר מתסחיף ריאתי. הוא היה בן 61.
בעוד שלא היו לו בן זוג או ילדים, וייס בילה כמעט את כל חייו באפר ווסט סייד ביצירת לעצמו משפחה של מאות אנשים שדאג להם ושדאגו לו.
"היה לו שיר בלב וחיוך על הפנים שלו בכל מקום אליו הגיע", אמר אחיו הצעיר, סטיבן, לשבוע היהודי בניו יורק, שכינה את וייס "טומי" – וכינה אותו "אמן החסד".
ואכן, וייס הקדיש את חייו לחסד, המונח העברי למעשי חסד, במיוחד זה של ביקור חולים, או ביקור חולים. במשך עשורים רבים לפני ה-COVID-19, וייס אסף קבוצת אנשים בפינת רחוב 96 ושדרת קולומבוס בשבת אחר הצהריים, עבר את הסנטרל פארק בכל מזג אוויר עד לבית החולים הר סיני, ואז טיפס למעלה ולמטה 11 קומות כדי למצוא חולים יהודים שאולי יאהבו להקשיב לו שרים או לשמוע מילה טובה.
במהלך המגיפה, וייס החל לספק ארוחות לתושבי מנהטן הסמוכים לביתם, מיהר להסתובב בימי שישי אחר הצהריים כדי לוודא שאנשים חולים ומדוכאי חיסון יוכלו לאכול ארוחה ליום שישי בערב.
הוא גם טיפל באמו, זלדה, במשך ארבע שנים עד שמתה בדצמבר האחרון.
"הוא היה מטפל יחיד עבורה. זה היה לא ייאמן – הוא התקלח בה בגיל 91. והוא חייך על זה, הוא אף פעם לא כעס ואף פעם לא נסער", אמר סטיבן. "הוא הלך מעל ומעבר לקריאת החובה בכל פעם מחדש."
"הוא היה באמת סמל ואגדה בווסט סייד מכל הבחינות", אמרה חברתו משכבר הימים נאווה סילטון. "כל רב הכיר אותו. כל בית כנסת הכיר אותו. כל חבר בקהילה הכיר אותו. הוא היה פרגון מוחלט של מידות טובות וחסד".
וייס הגיע לפעמים לחמישה בתי כנסת ביום כדי להיות האיש העשירי במניין, או מניין תפילה, כדי שמישהו יוכל לומר קדיש לאדם אהוב, לחגוג שמחה או לציין אירוע אחר.
חובב נלהב של ישראל – וייס עלה לארץ באמצע שנות ה-2000 והתגורר בישראל מספר שנים – וחיים יהודיים, וייס היה חבר פעיל בכמה קהילות יהודיות באפר ווסט סייד, כולל Manhattan Jewish Experience, ה-Jewish International Connection של ניו יורק ואוהב צדק. הוא היה מסור הן ללימוד התורה והן לאיחוד קהילות יהודיות מזרמים שונים, אומרים חבריו ורבניו.
"הוא האמין בעם היהודי. הוא נמשך לתוכניות שחיבקו יהודים שלא תמיד היו במיינסטרים – שבאמת דיברו אליו", אמר הרב מארק ווילדס, המייסד והמנהל של Manhattan Jewish Experience, לשבוע היהודי בניו יורק. "הרבה מההתפתחות הרוחנית שלו הגיעה מנתינה – וזה היה לגמרי לא עדתי. זה לא משנה אם אתה יהודי או לא יהודי, אבל בתוך הקהילה היהודית הוא לא התמקד באף קהילה מסוימת".
וייס נולד במנהטן ב-15 בספטמבר 1962. אביו טד, מהגר מהונגריה ועורך דין, ייצג את הצד המערבי של מנהטן בבית הנבחרים האמריקאי משנת 1977 עד מותו ב-1992 בגיל 64.
בילדותו השתייך וייס לבית הכנסת החופשי של בני ישורון וסטיבן ווייז באפר ווסט סייד והחל להתעניין יותר ביהדות האורתודוקסית לאחר ששהה עם בני דודים בפלטבוש ושמר שבת לסוף שבוע כנער. כשאביו מת, וייס נעשה יותר שומר מצוות, אמר אחיו.
"טומי תמיד היה כל כך גאה באבי", אמר אחיו, סטיבן, לשבוע היהודי בניו יורק. "במובן מסוים, אחי מצא את הדרך שלו לשרת את הקהילה שלו".
סטיבן וטום וייס היו בניו של חבר הקונגרס לשעבר טד וייס. (באדיבות סטיבן וייס)
וייס למד באוניברסיטת באטלר באינדיאנה, שם היה החבר היהודי היחיד באחוות למבדה צ'י אלפא.
"עבורנו מחסהתושבי המערב התיכון, טום היה פיצוץ ייחודי של בריו במנהטן. מעולם לא פגשתי אדם יהודי לפני שקיבלתי את פני טום כאח לאחווה. המסירות שלו הייתה מעוררת יראת כבוד", כתב דייב ארלנד, אח לאחווה וחבר לכיתה בבאטלר, באחת מעשרות מחווה של מדיה חברתית בעקבות החדשות על מותו. "הוא לנצח יהיה הילד היהודי הנמוך בקבוצת הבייסבול הפנימית שלנו. טום לא לקח את הדרך הקלה. כל מה שהוא עשה היה עדות לעזרה לזולת, לשפר את חייהם של אחרים".
חברים מתארים את וייס כמי שתמיד היה נחוש לעשות את מה שהוא מרגיש לנכון – בין אם זה אומר להתחמק מהבית אחר צהריים אחד ביום ראשון כדי לתפוס כותרת כפולה באצטדיון ינקיז בגיל 9 או להיות הקול הבודד בבית הכנסת ששר בפלסטו גובה הצליל. אבל לעתים קרובות מה שהוא הרגיש נכון היה לעתים קרובות לעזור לכמה שיותר אנשים.
“הוא לא עשה את זה רק בשביל עצמו, הוא עודד את כולם להיות חלק מהמצווה. זה לא היה רק כמו החסד שלו, וזה מדהים כשלעצמו, אלא הוא היה אור מנחה אמיתי עבור אחרים לעשות דברים לא ייאמן", אמר סילטון.
עם שובו למנהטן, וייס הפגיש יהודים באופן רשמי ובלתי פורמלי. כצעירים בשנות ה-20 לחייהם, וייס וויילדס ארגנו לעתים קרובות ארוחות שבת יחד.
"תום כבר היה אז חבר מאוד פופולרי ואהוב מאוד בקהילת האפר ווסט סייד. הוא היה רק אחד האנשים הכי מפורקים ומקסימים. אנשים פשוט היו הולכים אחריו", נזכר וויילדס. "טום היה ממש מוצא אנשים ברחוב באפר ווסט סייד להזמין – כשהתחלנו הגיעו אלינו כתריסר אנשים וזה הגיע עד 60 אנשים שנדחסו לדירה שלנו".
בשלב מסוים, וייס היה חלוץ בתוכנית ארוחת שבת בהתאמת בני עדות בין הקהילה הלא קשורה בני ישורון, המכונה BJ, לבין אוהב צדק המודרני האורתודוקסי.
אלן שוורץ, הרב הבכיר באוהב צדק, שם וייס היה חלק מהקהילה במשך שלושה עשורים, אמר שהוא "אדם אופטימי לנצח".
"תמיד היה לו אמונה בטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות", אמר שוורץ. "הוא חשב פעם שאני יכול להכניס את האדמו"ר מסאטמר והרב מב"ג, רולי מטלון, ואני עצמי בדיאלוג בבית הכנסת. הוא חי בשביל לקרב יהודים".
"הוא היה כמו מקטרת. היו לו עוקבים של אנשים – אם תראה את טום מגיע, ידעת שתצטרך לסדר צלחות לשלושה, ארבעה או חמישה אנשים שעוקבים אחריו", אמר סטיבן.
מסירותו של וייס לחלקים שונים בחיים היהודיים ניכרה בהלווייתו, שהתקיימה ביום שישי, 12 באפריל, בקפלת הקהילה היהודית פלאזה. שבעה רבנים שונים מכמה עדות הגיעו לדבר ולכבד את חייו של וייס.
"הייתי אחד משבעה רבנים בהלוויה. בחיים לא הייתי במשהו כזה. לכל אחד מאותם רבנים הייתה קהילה משלו – כל אחד מאיתנו חשב שאנחנו הרב האהוב עליו", אמר ווילדס.
רבים ציינו גם את האושר האמיתי של וייס בחיים, כמו גם את הענווה המוחלטת שלו וחוסר האגו או הצורך בשבחים. "זו הייתה הענווה המאוד אורגנית הזו", אמר סילטון. "זה אף פעם לא היה עליו. זה תמיד היה על כולם ועל ההזדמנות להגן על כולם ולגרום להם לזרוח".
"לאף אחד לא היה מושג מה היקף החסד", אמר סטיבן. כשאמם מתה, סטיבן אמר לוויס שהוא צריך לעשות משהו בשביל עצמו – אבל הוא מעולם לא עשה זאת. "הוא רק היה מחייך ואומר 'לא, יש לי את זה'. בסופו של יום, הוא כן קיבל את זה. בזמן שכולנו מוכי חרדה וחושבים על מה שקורה בחיינו, הייתה לו פרספקטיבה עולמית זו".
מחוץ לחיים היהודיים, וייס אהב לשיר, לרוץ, לרכוב על אופניים ולשחק טניס. הוא ואחיו שיחקו טניס שלוש פעמים בשבוע בפלייוויו, לונג איילנד, שם סטיבן מתגורר.
"לא נכנסתי לעולם שלו כי אני לא דתי. אז הוא היה עושה את שלו בעיר ואז הוא היה יוצא למה שהוא כינה 'המדינה', שהיא לונג איילנד. שיחקנו טניס ואז הוא היה מתחרפן ביאנג ישראל בפלייוויו", אמר וייס. "בתוך זמן קצר, כולם בעולם הטניס כאן וכולם ביאנג ישראל הכירו אותו".
וייס הופיע ברחוב סומסום עם בנו של סילטון ג'ונה. חברים אומרים שהוא היה מודל לחיקוי ואהב לעבוד עם ילדים.
היכולת של וייס למלא כל תפקיד לא הייתה רק דרך חיים – זו הייתה גם הקריירה שלו. וייס עבד כשדר ספורט, מפיק ושחקן, הופיע בתור "Noah", חבר מועצת המנהלים של Waystar Royco בעונה 1 פרק 6 של "Succession" של HBO, והוא גם הופיע בתוכניות אחרות כמו "Sesame Street", "Law & סדר" ו"גברת מייזל המופלאה". בישראל הוא ראיין פוליטיקאים מקומיים ואנשים רגילים לתוכנית פייסבוק ורדיו שהוא כינה "דו"ח השגרירים".
וייס הותיר אחריו אחיו סטיבן, גיסתה פולה ואחיינית טדי.
"אני מרגיש שלאחי היה ייעוד גבוה יותר ואלוהים היה זקוק לו למשהו אחר", אמר סטיבן. "בינתיים, הוא עדיין יכול להשקיף על כולנו. אני מאמין ש."
"הרבה אנשים בקהילה עכשיו חושבים לעצמם, 'איך אני יכול להיות יותר כמו טום? איך אני יכול להיות יותר אושר בכל יום בחיים? איך אני יכול לעשות יותר כדי לעזור לאנשים?'", אמר סילטון. "הרבה אנשים בקהילה ינסו לחיות הרבה יותר כמו טום."
