ההקרנה, הטיפול וההישרדות במקרי סרטן השד השתפרו במידה ניכרת, אך ההבדלים בתוצאות ההישרדות נמשכים, במיוחד בשכונות מוחלשות.
לאחרונה רשת JAMA פתוחה המחקר העריך את התפקיד של פערים ברמת השכונה בקביעת הישרדות קצרה יותר ספציפית לסרטן השד לאחר שהביא בחשבון מספר גורמים מבלבלים הקשורים לגידול, למאפיינים האישיים ולמאפייני הטיפול.
לימוד: חסרון שכונה והישרדות ספציפית לסרטן השד בארה"ב. קרדיט תמונה: Gorodenkoff/Shutterstock.com
רקע כללי
שכונות הן סביבות מורכבות עם תכונות פיזיות, תרבותיות וכלכליות מובהקות. לקהילות המתמודדות עם אתגרים כלכליים עשויה להיות גישה מוגבלת לשירותי בריאות חיוניים, כולל מתקנים להקרנה, ממוגרפיה וטיפול. חוסר משאבים זה יכול להשפיע על שיעורי ההישרדות מסרטן השד באזורים אלו.
מחקרים הראו את הקשר בין חסרון בשכונה להישרדות סרטן השד, גם לאחר שליטה ברבים מהגורמים ברמת השכונה, ברמת הפרט ובגורמים המבניים.
זה מרמז על נוכחותם של כמה מנגנונים בסיסיים לא ברורים שעדיין לא נחקרו. רוב המחקרים הקודמים התמקדו באזורים גיאוגרפיים או תת-קבוצות ספציפיים של האוכלוסייה, מה שהגביל את יכולת ההכללה שלה.
על המחקר הזה
מחקר זה השתמש במדד חזק של חיסרון שכונתי (אינדקס Yost) כדי להעריך את הקשר בין חסרון שכונתי לבין סרטן השד הספציפי וההישרדות הכוללת לאחר בקרה של גורמי גידול, אינדיבידואל וטיפול בקבוצה לאומית. השערת האפס הייתה נוכחותם של פערי הישרדות לאחר התאמה עבור מבלבלים.
הקבוצה כללה מטופלות שאובחנו עם סרטן שד בין השנים 2013 ל-2018, והן מקורן בנתונים שבידי המכון הלאומי לסרטן. מדד החשיפה העיקרי היה החיסרון השכונתי, שנתפס על ידי חמישוני מדד יוסט. משתנה התוצאה העיקרי היה הישרדות ספציפית לסרטן השד.
זה נמדד באמצעות מודל סיכון ספציפי לגורם בקרה. נבדקו מספר גורמים, כולל גזע, שלב, כפריות, גיל, מוצא אתני, ביטוח, תת-סוג וקבלת טיפול.
ממצאי המחקר
צוין כי מטופלות בשכונות המוחלשות ביותר דיווחו על שיעורי הישרדות קצרים יותר ספציפיים לסרטן השד ושיעורי הישרדות כלליים. קשר זה שרר גם לאחר התאמה למאפייני הטיפול המשמשים בדרך כלל כדי להסביר הבדלי הישרדות.
זה מרמז על נוכחותם של מנגנונים לא-ביולוגיים או ביולוגיים בלתי-מוסברים שבאמצעותם ההישרדות הספציפית לסרטן השד מושפעת מחסרון בשכונה.
הממצאים מעלים שאלה חשובה לגבי האם חיסרון שכונתי יכול להוביל ליותר ביולוגיה של גידולים ממאירים ושיעורי הישרדות נמוכים.
במחקרי גנומיקה חברתית, מתח פסיכולוגי וביולוגי נקשר עם חיסרון בשכונה. מתחים אלו מובילים להגברת ויסות מסלולי איתות נוירואנדוקריניים הקשורים ללחץ על ידי הצבת דרישות למערכת העצבים הסימפתטית.
מסלולי האיתות מובילים לביטוי גנים הנקרא תגובת תעתיק משומרת למצוקה (CTRA). מחקר קישר את ביטוי הגן CTRA עם ויסות מוגברת של ביטוי גנים פרו-דלקתי.
זה, בתורו, מקל על סביבה פרומטסטטית, מה שמרמז על ביולוגיה אגרסיבית של הגידול. לכן, כך עלולה להישרדות סרטן השד להיות מושפעת מהחיסרון השכונתי. יש לציין כי יש צורך במחקר נוסף כדי לבחון מקרוב את הקשר בין הגן CTRA, ביטוי גידול וחיסרון שכונתי בבני אדם.
מטופלים שחורים שאינם היספנים נראו כבעלי סיכון התמותה הגבוה ביותר ביחס לחולים לבנים שאינם היספנים והיספנים. זה מעיד על העובדה שלא נשלטו באופן מלא על גורמים חברתיים של בריאות.
לגבי הסיכון היחסי לסרטן שד משולש שלילי (TNBC), תוצאות דומות צוינו בהשוואה למחלה של קולטן גורם גדילה אנושי אפידרמיס שני (ERBB2-).
כמו כן, הוזכר כי מסלולים לא-ביולוגיים ללא הסבר יכולים גם הם להוביל את הפערים המתמשכים בהישרדות ספציפית לסרטן השד.
ההשפעות הבלתי ניתנות למדידה של גזענות מבנית, נטל פיננסי ואמון על מטפלי בריאות עלולות לגרום לחוסר שוויון בהישרדות. מחקר עתידי צריך לתת את הדעת על הגורמים הללו.
מסקנות
לסיכום, החיסרון השכונתי צוין כקשור באופן עצמאי להישרדות קצרה יותר בחולות סרטן השד למרות תיאור מאפייני הגידול, גורמים ברמת הפרט והטיפול.
על מנת להבין טוב יותר פערים שיוריים אלה, מחקר עתידי צריך לשקול את מרכיבי הסביבה הבנויה, שיכולים להשפיע על התוצאות.
בהקשר זה, גישה אפידמיולוגית תרגום יכולה להיות הדרך קדימה. זה יכול לשקול את החסרונות של השכונה בעת תכנון התערבויות למניעת סרטן וריבוד סיכון של אוכלוסיות פגיעות.
בדרך זו, הגישה האפידמיולוגית התרגמית יכולה לקדם רפואה מדויקת באונקולוגיה.
בדומה למחקרים תצפיתיים רטרוספקטיביים קודמים, גם למחקר זה יש מגבלות מסוימות. לא ניתן היה להשיג מידע על מחלות נלוות, מינוני תרופה, רציונל הטיפול והשלמת טיפולי הקרנות וכימותרפיה.
מגבלה נוספת נוגעת לנושא החשוב של נגישות לטיפול. כיסוי ביטוחי פרטני שימש כפרוייקט לגישה לטיפול; עם זאת, זהו ייצוג לא שלם של כל הגישה לאמצעי טיפול.
