מוצ"ש פרשת פנחס, 21:30, רחבת הגלגליות, פארק רעננה. אלפי אנשים יושבים בדממה מוחלטת על רצפת הרחבה ובעיני כולם רצון אחד ויחיד: לראות את גלעד שליט בבית.
על הבמה עולים לדבר, ראש העיר- נחום חופרי, סגניתו- רונית וינטראוב, נעם שליט, אורי סלונים- ששנים היה אחראי על משא ומתן של שחרו שבויים ומיקי קאופמן – שהיה שבוי בשבי המצרי. סגן ראש העיר- אריה פרידמן נושא את תפילת "מי שברך לחיילי צהל" והזמרת רוחמה רז מנעימה את האוירה בשירי נחמה. שרים "התקוה"- וזהו. תמה עצרת ההזדהות בת השעה עם משפחת שליט.
בשעה הזו הציבור יושב בדממה, מצטופף זה לצד זה למרות החום והלחות ומקשיב. הדוברים השונים לא חידשו בדברם דבר וכמו בכל מקום בארץ שבו עוברת הצעדה ובו יש עצרת, ישנם חילוקי דעות- מהי הדרך להשבתו ועל מי יש להפעיל את הלחץ? מה יהיו תוצאות שחרור המחבלים וכמה זמן עוד יאלץ גלעד לשבת בשבי?
האם יש גבולות למצוות פדיון שבויים? האם אנו כאן כדי להזדהות עם המשפחה או כדי לומר אמירה פוליטית? ועל מי אנחנו באמת חושבים בזמן העצרת, על גלעד או על הילד שלנו שנמצא כעת בשרות קרבי בין אי שם לאי שם, במארב או במבצע,מחזיק קו או באימון מתקדם? נדמה שאין תשובות הלילה ובכל זאת כולנו כאן כדי לעמוד זקוף ביחד ולשיר "ליהיות עם חופשי בארצינו" ולהמשיך להאמין בכל ליבנו ואמונתינו שיש עוד תקווה והיום הזה בעז"ה יגיע.
