Search
דבר תורה פרשת קדושים

דבר תורה פרשת וישלח: והיה יעקב למישור – מבריחה להתמודדות

דבר תורה פרשת וישלח -"ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שׂריתָ עם א-להים ועם אנשים ותוּכָל" (בראשית ל"ב כ"ח). יעקב נאבק באיש המעכב אותו על גדת הנחל עד עלות השחר וזוכה ממנו להערכה עצומה, לברכה, ולשם חדש.  מה השתנה אצל יעקב בנקודה זו שמטלטל את 'איש – המלאך' מקצה אל קצה?


דבר תורה פרשת וישלח –

נסקור את תולדותיו של יעקב וננסה להבין עד כמה הוא מעז לעמוד על דעתו ולהיאבק על שלו:

בלידתו, הוא נמשך אחר אחיו: "וידו אוחזת בעקב עשיו.." (כ"ה כ"ו).

בילדותו, הוא מתכנס לעצמו באוהל: "..איש תם יושב אוהלים" (כ"ז).

בנערותו, הוא קונה את הבכורה מעשיו ביושר ובשבועה: "..וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב" (ל"ג), אבל בפועל הוא בוחר להצניע את העסקה ואינו מעז לחשוף אותה בפני הוריו ולעמוד על שלו בזמן אמת – זמן קבלת הברכה.                תחת זאת הוא בוחר לרצות את אמו ולפעול בעורמה מול אביו למרות חששותיו: "אולי ימשני אבי… והבאתי עלי קללה ולא ברכה" (י"ב). לאחר מכן הוא ממשיך ומתפתל מול יצחק בעניין הבכורה: "..אנכי עשיו בכרך…" (י"ט) ומאפשר בכך לאחיו לעוות את העובדות: "את בכרתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי" (ל"ו).

בבגרותו, יעקב סופג מצד לבן הונאה אחר הונאה – מהחלפת הכלות ועד החלפת המשכורות, ורק לאחר שהוא נתפס כשנאלץ לברוח מחיים ללא עתיד, הוא מטיח בחותנו: "..מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי"? (ל"א, ל"ו). מדוע לא נאם את נאומו 'חוצב הלהבות' עוד כשהיה בבית חותנו? מדוע ברח מעימות למרות היותו צודק?

בפרשתנו יעקב נערך לרצות את עשיו במתנות וברכוש רב כדי להגן על משפחתו מפניו ומגיע ל "מעבר יבק" שם הם חוצים את הנחל בלילה.

נחל יבוק מהווה נקודת מפנה אצל יעקב. בנקודה זו הוא נאלץ להפעיל כוח מול יריבו ולהיאבק על שלו בכל מחיר – להיות או לחדול. לא עוד ה'מלאכים הרוחניים' שעולים ויורדים בסולם החלומי, אלא מלאך בלבוש ארצי, גס ולא מנומס שמחבר אותו היטב למציאות המשתנה.

איש המלאך שנאבק עמו ו'מפסיד', מעניק לו תזכורת מומחשת – צליעה, ומופשטת – שם חדש, כך שיפנים את כוחו האמיתי רגע לפני ההתמודדות הקשה בחייו – המפגש המסוכן עם עשיו.

מהרגע שבו יעקב נכון להיאבק בכל כוחו על צדקתו, הוא זוכה לשמו החדש "ישראל" – שם המבטא מנהיגות והתמודדות מתוך העצמה שתידרש לו ולבניו בעתיד.

בימים אלה ציינו 72 שנה ליום הגורלי בו נתן האו"ם גושפנקה רשמית להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מהיום הגורלי ההוא ועד ימים אלו, נדרש העם היהודי להיפרד מדרך הבריחה – יעקב ולאמץ את דרך ההתמודדות והמאבק על צדקתו – ישראל.

דילוג לתוכן