אנשים עם מוגבלות בסבירות גבוהה יותר לחוות סיבוכי הריון, כך עולה מהדוח

אנשים עם מוגבלויות מהווים 13% מכלל ההריונות באונטריו, אך דו"ח חדש מראה כי אוכלוסייה זו הייתה בסבירות גבוהה יותר לחוות סיבוכי הריון כגון ביקורים במחלקה לרפואה דחופה, אשפוזים ולידה מוקדמת.

חוקרים מ-ICES, אוניברסיטת טורונטו סקארבורו והמרכז להתמכרות ובריאות הנפש (CAMH) פרסמו דו"ח ציון דרך המפרט ממצאים מאחד המחקרים הגדולים ביותר עד כה על מוגבלות והריון.

ממומן על ידי המכון הלאומי לבריאות של ארה"ב, מחקר נכות והריון השתמש בנתוני בריאות על כמעט 150,000 לידות לאנשים עם מוגבלות ובנתוני ראיונות כדי לבחון את התפיסה המוקדמת, הריון, צירים ולידה, ותוצאות בריאות שלאחר לידה ויילוד וחוויות בריאות של אנשים עם מוגבלויות פיזיות, חושיות, התפתחותיות ומרובות באונטריו, קנדה.

בראיונות העומק שלנו עם למעלה משישים אנשים עם מוגבלות, נותני שירות וקובעי מדיניות, בהחלט מצאנו דוגמאות לחוויות חיוביות לטיפול בהריון. אבל גם שמענו עד כמה טיפול הריון יכול להיות לא נגיש לאנשים עם מוגבלויות".

הילארי בראון, סופרת ראשית, מדענית נוספת ב-ICES ופרופסור חבר במחלקה לבריאות וחברה באוניברסיטת טורונטו סקארבורו

חוויות טיפול בהריון

ראיונות עם אנשים עם מוגבלות חשפו אתגרים שרבים מתמודדים איתם במערכת הטיפול בהריון, לרבות חסמי נגישות, טיפול מקוטע, ידע לקוי של ספק שירותי הבריאות לגבי מוגבלות והנחות חסרות כבוד ויכולות.

אחד המשתתפים שיתף: "פגשתי את (הרופא) בפעם הראשונה כשנכנסתי לאשר את ההריון. הוא היה כמו 'מה מביא אותך לכאן?' 'אה, בדיוק גיליתי שאני בהריון'. והוא הסתכל למטה על כיסא הגלגלים שלי לשנייה, והוא הסתכל עליי, ואמר, 'האם אתה כאן כדי לעשות הפלה?' ואני הייתי המום לחלוטין 'לא, אנחנו מנסים כבר שנה ואנחנו ממש נרגשים', וזו הייתה חוויה ממש מוזרה ונוראה".

משתתפים אחרים דיווחו על קשיים בשימוש בציוד כגון טבלאות בחינות, אתגרי תקשורת, שיקול דעת של ספקי שירותי בריאות והיעדר טיפול מתואם של שירותי הרווחה ומערכת הבריאות.

נותני שירות וקובעי מדיניות שיתפו את מחשבותיהם על מחסומים מבניים לטיפול בהריון נגיש, כולל חוסר זמן במהלך פגישות כדי לתת מענה לצרכי המטופלים – לעתים קרובות צוטט כתוצאה משיטת התגמול של אונטריו. חסמים אחרים כללו מימון לא מספיק לציוד נגיש, הכשרה לא מספקת הקשורה למוגבלות, ומעט הנחיות קליניות לתמיכה במתן טיפול.

ישנן ראיות רבות המראות ששיעורים גבוהים יותר של דאגות לבריאות הנפש ושימוש בשירותי בריאות הנפש נראים בקרב נכים מאשר אנשים שאינם נכים הנגישים לטיפול בהריון. לטיפול בלתי נגיש יש השפעות משמעותיות על בריאות הנפש במהלך ההריון וגם לאחר הלידה. למדנו מהמחקר שלנו שהחוויה יכולה להיות מבודדת, מפחידה ומאתגרת כשאין תומכים במקום. כשאנחנו חושבים איך לעשות את טיפול ההריון שלנו טוב ככל האפשר, אנחנו צריכים עדשת בריאות הנפש כדי לתמוך באופן מלא באנשים".

יונה לונסקי, מובילת שיתוף בדו"ח, מדען עזר ב-ICES ומנהלת מדעית של המרכז לנוירו-התפתחותי למבוגרים בעזריאלי ב-CAMH

ממצאי נתונים מרכזיים:

• בסך הכל, ל-16.3% מהנשים בנות 15 עד 49 באונטריו הייתה נכות מתועדת. הנכויות השכיחות ביותר היו מוגבלות פיזית (11%), ואחריה נכויות חושיות (4%), נכויות מרובות (1%) והתפתחותיות (0.4%).

• ביקורים במחלקה למיון מסיבות מיילדותיות בהריון היו שכיחים יותר אצל נשים עם מוגבלות פיזית (20%), התפתחותית (27%) ומרובות (25%) מאשר אצל נשים ללא מוגבלות (15%). אשפוזים בבתי חולים ומצבים נפשיים היו גם שכיחים יותר עבור קבוצות אלו.

• יילודים של נקבות עם מוגבלות התפתחותית (9%) ומרובות (10%) היו בסבירות גבוהה יותר מיילודים של נשים ללא מוגבלות (6%) להיוולד בטרם עת (פחות משבוע 37 להריון).

זמן לשינוי

"הזמן לפעול הוא עכשיו", אומר בראון. "עלינו לשים דגש רב יותר על נגישות, וזה כולל שינוי המבנים והתהליכים של טיפול הריון, כך שנענה על כל מגוון הצרכים של אנשים עם מוגבלות".

המחברים ממליצים להתאים את כל מרחבי הטיפול בהריון לצרכי הניידות, התקשורת, החוש והלמידה של אנשים עם מוגבלות. יתרה מכך, מדיניות התגמול של ספק שירותי בריאות צריכה להיות גמישה כדי לאפשר פגישות ארוכות יותר ותכופות יותר. ספקי שירותי בריאות עצמם זקוקים להכשרה טובה יותר הקשורה למוגבלות ונגישות. גישה הוליסטית צריכה לתת מענה לצרכים פיזיים ונפשיים כאחד.

"הכי חשוב, אנחנו צריכים להציע טיפול ממוקד אדם", מוסיף בראון. "זה אומר שאנחנו צריכים להקשיב ולאשר את מה שאנשים עם מוגבלות אומרים לנו שהם צריכים – בלי זה, אנחנו מסתכנים בביצוע שינויים שגורמים לנזק נוסף".