(Datilin) – אני נבחר הציבור היהודי היחיד ברוצ'סטר, העיר השלישית בגודלה במדינת ניו יורק. אני בן 38, שבכל הנוגע לישראל יכול להרגיש כמו "דור הסנדוויץ' הפוליטי – מבוגר מספיק כדי לדעת שישראל נתפסה פעם כפגיעה, וצעירה מספיק כדי להבין שרבים לא יכולים לזכור ישראל לפני בנימין נתניהו. ההבדלים בין הדורות יכולים להרגיש מסיביים לפעמים, כולל ברגע זה שבו קהילות כמו רוצ'סטר נאבקות להגדיר ולהסביר אנטישמיות.
ברוצ'סטר יש קהילה יהודית של בערך 20,000, עם מוסדות חזקים ובעלי משאבים טובים. אנטישמיות אורבת כאן כמו בערים אמריקאיות רבות. כאשר מתרחשת תקרית, כמו כתובות צלב קרס המופיעות בבית קברות יהודי, הפדרציה היהודית של רוצ'סטר רבתי לוקחת בדרך כלל את ההובלה לקריאת אנטישמיות בפומבי ולגייס את הקהילה. הפדרציה טבעה נישה כמוסד היהודי המוביל במאבק באנטישמיות, ואף הקימה מרכז לסיום שנאה השואף "לאחד את הקהילה בהתגברות על השנאה באמצעות חינוך, דיאלוג ופעולה חיובית".
אבל בשנים האחרונות – ובאופן חריף יותר בשבועות האחרונים – הפדרציה לא עקבה אחרי הנוף הפוליטי המשתנה המשפיע על דיונים והגדרות של אנטישמיות.
בשנת 2019, המפלגה הרפובליקנית של מחוז מונרו שלחה מודעות תמיכה במועמד שלה לתביעה מחוזית שכללו שריקות כלבים אנטישמיות מוכרות. המודעות תיארו את ג'ורג' סורוס כ"גלובליסט" המושך בחוטים של המועמד הדמוקרטי כי הוא רצה "לקנות את הבחירות האלה כדי להתקין בובה של שמאל קיצוני".
שיתפתי את הכעס והדאגה שלי לגבי הפרסומת הזו עם הפדרציה ומנהיגות המרכז לסיום השנאה. הם הבטיחו לנהל שיחות פרטיות עם הנהגת הרפובליקה הדמוקרטית, אם כי אם כן, הם מעולם לא דיווחו לי. כתבתי כתבה על הנושא עם רב ועורך דין מקומיים ושאלתי את הפדרציה אם הם רוצים להצטרף. הם סירבו. ה-GOP מעולם לא התנצל, והפדרציה מעולם לא הוציאה מילה בפומבי על האנטישמיות הזו.
בחודש שעבר, מועצת העיר רוצ'סטר, כמו ערים רבות אחרות ברחבי המדינה, נחשבה להחלטה סמלית להפסקת אש. נרתעתי לקבל את פני הפוליטיקה הבינלאומית לבית העירייה. כשהתברר שרוב המועצה רוצה להעביר החלטה, החלטתי להשתלב ביצירת השפה כדי להבטיח שהיא לא תכלול שפה אנטישמית שראיתי בהחלטות אחרות.
בדקתי שפת רזולוציה עם מנהיגות הדיוטות ודתיות יהודיות, אקדמאים וישראלים. ביקשתי להימנע מכמה מהשפה הספציפית שהתגלתה כה מפצלת בשיח על ישראל, כמו אפרטהייד ורצח עם, ולהתמקד צר במטרה של הפסקת אש. שוחחתי על השפה עם הפדרציה מספר פעמים כדי לקבל משוב. לא ציפיתי שהפדרציה תתמוך, אבל הופתעתי לגלות שהם מצאו את זה רַעְיוֹן של החלטה אנטישמית ללא קשר לשפה.
הפדרציה בחרה להתכנס נגד רעיון ההחלטה. מנהיגות שלחה נקודות דיבור ישירות מהפדרציות היהודיות של צפון אמריקה לחברי הקהילה היהודית כאן. נקודות השיחה הללו, שנכתבו הרחק מרוצ'סטר, קבעו: "ההצעות המוצעות של מועצת העירייה מתבקשת לשקול הן אנטישמיות בבסיסן. ההחלטות עושים דמוניזציה, דה-לגיטימציה ומחילות מוסר כפול על ישראל – 'שלושת ה-D'ים של האנטישמיות'. אם ההחלטות הללו יתקבלו, מועצת העיר תעצים את אוהדי הטרור ושונאי היהודים".
מצאתי את "שלושת ה-D" – ניסוח שזכה לפופולריות של הדיסידנט לשעבר נתן שרנסקי – להיות בחירה מוזרה להגדרה מכיוון שהיא צוטטה רק לעתים נדירות בחודשים האחרונים של שיח ציבורי מאוד לאומי על אנטישמיות. אבל אפילו לפי הסטנדרטים האלה, הצעת ההחלטה לא הייתה אנטישמית. בעיני רבים מתומכי הפסקת האש, אין זה מוסר כפול לבקש מהקונגרס להפסיק לשלוח נשק לישראל בזמן שעזה עומדת בפני רעב קרוב ומחסור כרוני בציוד רפואי. אני סומך על כך שעמיתיי ידרשו זאת מכל מדינה שסופקה לה נשק של מיליארדי דולרים מארצות הברית בזמן שאזרחים חוו משברים הומניטריים קשים כמו רעב.
חברי המועצה קיבלו מאות הערות המהדהדות את נקודות הדיבור של הפדרציה ומאשים את כל מועצת העיר באנטישמיות על כך שאפילו שקלה את ההחלטה. קיבלנו גם מאות תגובות בעד החלטה על הפסקת אש, כאשר מגיבים רבים ציינו את זהותם וערכיהם היהודיים כסיבות לתמיכה. (בסופו של דבר אישרה המועצה שניים שאינם מחייבים החלטות, כולל אחת שנכתבה וממומנת על ידי.)
קיימנו מפגש פומבי עם כל כך הרבה דוברים שזה נמשך למעלה מחמש שעות. הפגישה אישרה את האתגרים של להיות מוביל בדור הסנדוויצ'ים. ראיתי איך דורות שונים מדברים זה על פני זה עם כעס ועצב בקולם. זה הזכיר לי את החיבור של פיטר ביינארט ב- ניו יורק טיימס על "השבר הגדול בחיי יהודי אמריקה", כשכתב, "עבור יהודים אמריקאים רבים, זה כואב לראות את דור ילדיהם או נכדיהם מטיל ספק בציונות… מפתה לייחס את כל זה לאנטישמיות, גם אם זה מצריך הגדרה של צעירים יהודים אמריקאים רבים כאנטישמים בעצמם".
הפילוג בקהילה היהודית של רוצ'סטר מתרחש בעודנו מדברים. זה כואב לחוות. זה בטח מבלבל את שכנינו הלא-יהודים, שנותרו תוהים מהי אנטישמיות או לא. והמוסד המאורגן היטב, שפעם שימש כקול מוביל, בזבז את האמינות לבוררות באנטישמיות.
אני חולק את הסיפורים האלה על האתגרים של הפדרציה כי אני חושד שהם סימפטומטיים לבעיות עמן מתמודדות קהילות יהודיות אחרות כיום. אם קהילות יהודיות אינן יכולות לאבחן כראוי אנטישמיות, אז איננו יכולים להציע פתרונות אמיתיים. ואם מוסדות יהודיים מובילים כמו פדרציות לא יכולים לזהות ביעילות אנטישמיות, איך נוכל לצפות מקובעי מדיניות, מחברי קהילה וקבוצות אקטיביסטיות שיעזרו לנו להילחם בה?
שאלה זו היא מרכזית כיצד אנו מתייחסים לעולם הסובב אותנו, וכיצד אנו מבינים אחד את השני בתוך הקהילה שלנו. לנו בדור הסנדוויצ'ים יש עבודה לעשות.
הוא חבר במועצת העיר רוצ'סטר (ניו יורק), שם הוא יושב ראש ועדת התקציב, הכספים והממשל. הוא בעל תואר דוקטור בהיסטוריה מאוניברסיטת רוצ'סטר, ומשמש כמנהיג בכיר בבנק המזון האזורי של אגמי האצבעות.
הדעות והדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר ואינן משקפות בהכרח את דעותיה של Datilin או חברת האם שלה, 70 Faces Media.
