(Datilin) – איימי אטינגר, סופרת ומדריכת כתיבה יוצרת שתיעדה את החודשים האחרונים לחייה במאמרים ב-Washington Post, מתה ב-20 במרץ מסרטן בביתה בסנטה קרוז, קליפורניה. היא הייתה בת 49.
המאמרים של אטינגר התמקדו בדברים שהיא הצליחה לעשות ולהוקיר למרות האבחנה שלה עם סרטן נדיר וחשוך מרפא בשם ליומיוסרקומה: לראות הופעה חיה של "מאמא מיה!" עם בתה בת ה-14, ג'וליאנה; אוכלת את המאפה האהוב עליה ממאפייה בסן פרנסיסקו.
"למדתי שהחיים הם בסך הכל סדרה של רגעים, ואני מתכננת לבלות את הזמן הנותר ככל שאוכל להתענג על כל אחד מהם, מוקף ביופיו של הטבע ובמשפחתי וחברי", היא כתבה.
אטינגר היה תורם מדי פעם ל-Kveller, אתר המשפחה היהודית ששותף לסוכנות הטלגרפית היהודית. שם היא כתבה על מתכון הקוגל של אמה ("חום בהיר על החלק העליון הפריך שלו, וצבע קפה חלבי באמצע"), וכיצד היא, כ"יהודיה לא שומרת מצוות", ציינה את יום כיפור – מה שקרה ב-2013 ליפול ביום הנישואין ה-10 שלה.
"כמו יום כיפור, יום נישואין הוא זמן לקחת צעד אחורה מחיי היום-יום שלך – לשקול את הטוב והרע, להרהר בניצחונותיך ובפספוסים שלך, לנדר להשתפר באופן אישי וכזוג", היא כתבתי.
אטינגר נולד ברוצ'סטר, ניו יורק, וגדל בקופרטינו, קליפורניה. היא גילתה את ייעודה כעיתונאית בתיכון. היא התמחה בספרות אמריקאית באוניברסיטת סנטה קרוז וקיבלה תואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ב-1999.
כתיבתה הופיעה בניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, ניו יורק מגזין, סלון, CNN וניוזוויק. במאמר משנת 2021 עבור AARP, היא כתבה כיצד מותה של אמה העניק לה השראה ללמוד את המשחק האהוב על שילה אטינגר: מהג'ונג. היא לימדה שיעורי כתיבה ב-Stanford Continuing Studies.
בשנת 2017 פרסמה Penguin Random House את ספר זיכרונותיה בהצטיינות מסע "Sweet Spot: An Ice Cream Binge Across America". בו היא כתבה כיצד היא שומרת "בין חמישה עשר לשלושים דולר של גלידה במקפיא שלי בכל עת" – לא כדי לאכול, אלא כ"מערכת גיבוי לשעת חירום" למקרה שאחת החנויות או החנויות האהובות עליה תיגמר.
סיפור ההמשך שלה למאמר שלה בוושינגטון פוסט, שכותרתו "נשאר לי מעט זמן. אני מקווה שהפרידה שלי מעוררת בך השראה", הופיעה בעמוד הבית של העיתון פחות משבועיים לפני מותה.
"אני בוחר למקד את הזמן והאנרגיה המוגבלים שלי בעשיית הדברים שאני אוהב עם האנשים שהכי אכפת לי מהם. זו נוסחה שעובדת, אני חושבת, לא משנה היכן אתה נמצא בחייך", כתבה.
במאמר שנכתב לאחר מותה, כתב בעלה, הסופר דן ווייט, כי היא הכתיבה לו את החיבור האחרון שלה מחדר קריאה באוניברסיטת קליפורניה סנטה קרוז עם נוף של יער סקויה. הוא אמר שהיא קיבלה מאות תגובות אישיות: קומץ "לא רצויים, כולל שליחות מאנשים אולטרה-דתיים שרוצים שאשתי היהודייה הגאה תינצל כדי לחסוך את עצמה מאש גיהינום", אבל הרוב המכריע אמר שאטינגר אמר שעורר בהם השראה להפיק את המרב את חייהם, ככל שהם יטופלו.
"לאיימי לא הייתה שום דרך לחזות שהשורות שחיברה במקום יהיו קריאות לפעולה לקוראים מכל רחבי ארצות הברית, כמו גם מקנדה, פולין, צרפת ויוון", כתבה ווייט.
