מפגש אחד מיוחד ריגש את דרורה כהן בכנס בוגרי יבנה שהתקיים שבוע שעבר. מפגש בין בני משפחת אבנר שרעבי שטבע לתלמידה שהציל.
אי אפשר לקצר תהליכים.
"לכל זמן ועת תחת השמים".
שמונים שנה לבית ספר יבנה רעננה. צפוי שנראה נשיקות חיבוקים והתרגשויות… אך הפעם הכנס מקבל תפנית שונה ועצומה.
פגשנו אישה/תלמידה, בוגרת יבנה, שניצלה מטביעה בטיול שנתי של כיתה ח'. התלמיד שהציל אותה טבע למוות. מה 'סוחבת' ילדה, נערה, בחורה, אישה במשך 43 שנה ויותר? מה קרה עם הבוגרות לאחר האסון?
איך אני קשורה לנושא? הרי אינני בוגרת יבנה רעננה.
וועדת היגוי מתכנסת לתכנן את אירוע השמונים ואני מצטרפת לוועדה כנציגת תושבי השכונות, שלמדו ביבנה. באחת הישיבות, אריה פרידמן, מספר כי זכור לו, כתלמיד צעיר, מאורע שבו תלמיד בכיתה ח', מצטיין בכל התחומים כולל מוסיקה וספורט, התלמיד הציל תלמידה מטביעה בבריכת המשושים, אך הוא עצמו טבע. שם התלמיד אבנר שרעבי. אבנר נמצא בבריכה רק כעבור מספר ימים.
אבנר ז"ל מהשכונה שלי קרית בן צבי- רסקו. אריה מבקש תמונה של אבנר, אני בשעה 23.00 לאחר שחזרתי מבילינסון מבעלי, אני ניגשת למשפחה ומבקשת תמונה וכן מבקשת מחנניה שיגיע לכנס המחזורים. אריה מנסה לאתר את הניצולה באמצעות הפייסבוק. ובעזרת נפלאות הפייסבוק עליזה אותרה.
עכשיו התכוננו… שיא…, אין סיכוי שדבר כזה היה קורה היום במערכת החינוך…
לאחר הטביעה הטיול כמובן הסתיים בו ברגע , הילדים חוזרים במשאית הביתה, ואף גורם מקצועי לא שוחח עם התלמידים בכלל ועם עליזה בפרט. לא עיבדו אווררו את הרגשות בעצם עד היום.
מסיבת הסיום בוטלה מתברר כי ביום האחרון ללימודים כל תלמידה נכנסה לחדר המנהל קבלה תמונת מחזור ותנ"ך. כך סיימו את כל התקופה של בית הספר היסודי שמונה שנתי. לא שיחה עם פסיכולוגית, יועצת (לא הייתה יועצת בתקופה הזו).
חוויתי חוויה עצומה .אנחנו באולם .לפתע נכנסת לחדר אישה נוספת לאה שמה. לאה חברתה לספסל הלימודים פוגשת בפעם הראשונה מאז, את עליזה. אתם מתארים לעצמכם את התמונה?!!!
כל אחת הולכת עם מטען אישי עצום מעל 43 שנה. הן נופלות זו על צווארה של השנייה בבכי קורע לב. האחיות, הצלמים, חנניה ואנוכי משותקים מהלם. הדיבור נעתק ורק הדמעות זולגות. מתברר כי עליזה לוקחת עמה רגשות אשמה כבדים. היא ניצלה אך חבר מדהים ומיוחד במינו איבד את חייו. עליזה באה למשפחתו של אבנר בעוד האימא בחיים. היא ביקשה לדעת שהם לא כועסים וביקשה רשות לקרוא לבנה שנולד בשמו. תגובת האם: " אצלנו לא נהוג לקרוא על שם, אם הבן נהרג בנסיבות טרגיות" הכל מאת ה' יתברך והיא לא צריכה לקחת על עצמה רגשות אשמה. זה הגורל וזה מה שה' רצה וקבע. החלפנו פלאפונים ומאז עליזה ואני שוחחנו מספר פעמים.
כיום עליזה מעבירה סדנאות לעיבוד רגשי (פלייר בהמשך) והיא הסכימה בשמחה לתת למתנדבים ברעננה במסגרת " היכל הנתינה" 5 מפגשים.
במהלך הטקס, עליזה וחנניה הוזמנו לעלות לבמה להעניק למנהלת בית הספר את תמונתו של אבנר שרעבי ז"ל על מנת שתוצב בקיר ההנצחה של בוגרי בית הספר ולאחר מכן נשאה עליזה דברי זיכרון מרגשים לזכרו של אבנר שרעבי ז"ל.
