תת-הידרציה כרונית קשורה לסיכונים בריאותיים גדולים, מגלה מחקר

במאמר סקירה שפורסם לאחרונה בכתב העת חוות דעת על טבע נפרולוגיהחוקרים סינתזו את מה שידוע על ההשלכות ארוכות הטווח של תת-הידרציה כרונית.

רוב האנשים יודעים שהידרציה חיונית לשמירה על הבריאות, אבל סקרים מראים שתת-הידרציה היא בעיה שכיחה המשפיעה על כמעט מחצית מהמבוגרים שנסקרו בארצות הברית ובאירופה. מומחים מאמינים כי היא מחמירה בשל היעדר הכללה בהנחיות הבריאות וחיזוק על ידי רופאים במהלך בדיקות מונעות.

בעוד שההשפעות של התייבשות חריפה בטווח הקצר ידועות רבות, פחות התמקדות קלינית ניתנה להשפעות ארוכות הטווח של תת-הידרציה כרונית.

מחקרים אפידמיולוגיים מצביעים כעת על כך שגם תת-הידרציה קלה אך כרונית יכולה להוביל להתפתחות של מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, סוכרת, השמנת יתר, הידרדרות בתפקוד הכליות, תמותה מוקדמת והזדקנות מהירה יותר. ממצאים אלה התחזקו על ידי התבוננות בעכברים שהיו נתונים להגבלת מים כרונית.

סקירה: תוצאות בריאותיות ארוכות טווח הקשורות למצב הידרציה. קרדיט תמונה: אוהב את הרוח / Shutterstock

תגובות אדפטיביות לתתת הידרציה

הומאוסטזיס הוא מצב האיזון בין כל מערכות הגוף הדרושות כדי שהגוף ישרוד ותפקוד תקין, ואיזון המים הוא מנגנון מרכזי שדרכו זה קורה. וויסות אוסמו, או שליטה במאזן מים ומלחים, ידוע כמספק סביבה יציבה אוסמוטי לתאים רבים.

תת-הידרציה מובילה לשינויים אדפטיביים בגוף. בכל עת, איבוד מים באמצעות נשימה, מערכת העיכול, זיעה ושתן חייב להיות מותאם לרווחי מים באמצעות בליעת מזון ונוזלים.

הגוף צריך לשמור על הרכב ונפח יציב של נוזלים תוך תאיים (ICF) ונוזלים תאיים (ECF); שינויים בתכולת המים בגוף, בין אם בגלל עודף או מחסור, משפיעים על כל האיברים, הרקמות והתאים.

תגובה אחת לליקוי במאזן המים היא שחרור ההורמון האנטי-דיורטי ארגינין וזופרסין (AVP), אשר מקטין את איבוד המים באמצעות הפרשה. התכווצות כלי דם, ייצוב לחץ הדם וקצב לב מוגבר מתרחשים בזמן הקלה מחדש של מים.

תחושות הצמא והתיאבון למלח מעוררות גם על ידי AVP ואנגיוטנסין II (ANGII). עם זאת, ויסות צמא או עיכוב ציפייה פועלים כדי למנוע שתיית יתר; גם תגובות הצמא עשויות לרדת עם הגיל. ההזעה גם מוחלשת, מה שעלול להוביל לתגובות תרמו-וויסות נפגעות במצבי מחמאה ולגרום למחלת כליות כרונית.

לאורך זמן, תת-הידרציה הכרונית עשויה ליצור מצב יציב של מאזן מים חדש, תוך התאמת הפסדי מים עם צריכת המים. תגובה זו עשויה להיות מופעלת בתנאים שבהם הגישה למים מוגבלת. עם הזמן, זה עלול להוביל להידרדרות של המערכות הפיזיולוגיות, אך מנגנונים אלו אינם מובנים היטב.

מחלות הקשורות לתת-הידרציה

חוקרים מחשיבים תת-הידרציה או היפו-הידרציה כירידה מתונה ברמות המים בגוף שמובילה להפעלת מנגנוני שימור המים כך שניתן לשמור על רמות נורמליות של אוסמולאליות פלזמה ונתרן. זה מנוגד להתייבשות, מצב שבו מנגנוני שימור המים אינם יכולים לשמור על מאזן המים.

אובדן מים חריף נראה בעיקר אצל אנשי צבא וספורטאים, מגביר את קצב הלב ומפחית את ביצועי האימון האנאירובי. התייבשות חריפה יכולה גם להשפיע לרעה על התפקוד הקוגניטיבי, כולל ערנות, ריכוז, זיכרון לטווח קצר ותפיסה חזותית.

מחלות ומצבים מסויימים נחשבים לנטייה לאנשים לתת-הידרציה. לדוגמה, סוכרת לא מבוקרת עלולה להוביל לאובדן מים מכיוון שהיא מפחיתה את ספיגת המים מחדש בכליות. תפוקת שתן מוגברת יכולה לנבוע מסוכרת נפרוגנית אינסיפידוס וצורות מסוימות של מחלת כליות פוליציסטית. לעומת זאת, סוגי סרטן ותרופות מסוימים יכולים גם לעורר הפרשת AVP ללא צריכת מים נמוכה, מה שמוביל להיפונתרמיה.

התערבויות להגברת הידרציה

בתגובה לראיות המתעוררות לגבי ההשפעות השליליות של תת-הידרציה, החוקרים החלו לחקור האם הידרציה האופטימלית יכולה למנוע או להאט מחלות מטבוליות וקרדיווסקולריות.

התערבויות שהתמקדו במשטרים שנועדו להגביר את צריכת המים מצאו שהמשתתפים התמודדו עם מחסומים כמו שכחת לשתות, חוסר גישה, חוסר צמא, סלידה מטעם המים ואי הערכת היתרונות של הידרציה נכונה; בעיה נוספת הייתה שיבושים הקשורים לעבודה שנבעו מתדירות מוגברת של מתן שתן.

אתגרים אלו הוכחו על ידי ניסוי שמצא היצמדות נמוכה יותר למשטרי צריכת מים בהשוואה לנוזל ביקורת של סירופ לא פעיל.

ניסוי אחד שהגביר בהצלחה את ההידרציה בקבוצת ההתערבות מצא שצריכת מים גבוהה יותר קשורה באופן מובהק להפחתת רמות הקופטין בקרב אנשים עם מחלת כליות כרונית. אחר מצא שהשינויים הגדולים ביותר נראו אצל אנשים שהיו נוהגים לשתות מעט.

מסקנות

הספרות מזהה קשרים בין סמני תת-הידרציה כרוניים לבין סיכון מוגבר למספר מחלות כרוניות, אך המנגנונים העומדים בבסיס תופעות אלו אינם מובנים היטב. ישנן אינדיקציות לכך שהידרציה יכולה להיות כלי מניעתי, אך ההסקה הסיבתית הוגבלה על ידי חוסר ההקפדה על משטרי הידרציה.

עם זאת, אפילו עם מגבלות אלה, ישנן עדויות לכך שהידרציה אופטימלית יכולה להועיל לאנשים שנוהגים לשתות מעט. מחקרים עתידיים על היעילות של התערבויות להגברת צריכת המים צריכים לעקוב מקרוב אחר הציות ולהמשיך להתמקד באוכלוסיות עם תת-הידרציות כרוניות שעומדות להרוויח הכי הרבה.