Search
Study: Risk of Suicidal Ideation or Attempts in Adolescents With Obesity Treated With GLP1 Receptor Agonists. Image Credit: SeventyFour/Shutterstock.com

תרופות GLP1R מראות הבטחה בהפחתת רעיונות אובדניים בקרב מתבגרים עם השמנת יתר

מחקר חדש מגלה כי תרופות GLP1R לא רק מסייעות בירידה במשקל למתבגרים עם השמנת יתר, אלא עשויות גם להפחית משמעותית את הסיכון למחשבות והתנהגויות אובדניות, ומציעות תקווה לשיפור תוצאות בריאות הנפש.

לִלמוֹד: סיכון לרעיונות אובדניים או ניסיונות אצל מתבגרים עם השמנת יתר המטופלים באגוניסטים לקולטן GLP1. קרדיט תמונה: SeventyFour/Shutterstock.com

במחקר שפורסם לאחרונה ב JAMA רפואת ילדיםחוקרים בדקו את הקשרים בין השימוש בתרופות מסוימות המשמשות לטיפול בהשמנת יתר בקרב מתבגרים לבין הסבירות שלהם למחשבות או ניסיונות אובדניים.

הממצאים מצביעים על כך שמתבגרים שקיבלו מרשם לאגוניסטים של קולטן פפטיד 1 (GLP1R) לטיפול בהשמנת יתר הראו שיעורים נמוכים יותר של מחשבות וניסיונות אובדניים מאלו שנקבעו להתערבויות באורח החיים, מה שמצביע על כך שלתרופה יש יתרונות פסיכיאטריים.

רֶקַע

הערכות מצביעות על כך שהשמנת ילדים משפיעה על יותר מ-124 מיליון ילדים ובני נוער ברחבי העולם, ועלתה פי שמונה בקרב ילדים בין 5 ל-19 בארבעת העשורים האחרונים.

יותר ממחצית מהילדים עלולים לסבול מהשמנה עד גיל 35 אם המגמות הנוכחיות יימשכו, והמגיפה האחרונה החמירה את התוצאות של מתבגרים שאובחנו עם השמנת יתר.

השמנת ילדים מעורבת בכמה בעיות בריאותיות בטווח המיידי והארוך, כולל מחלת כבד, סוכרת מסוג 2, מחלות לב ומוות בטרם עת. גורמים גנטיים הקשורים לוויסות התיאבון הם גורם חשוב להתפתחות השמנת יתר.

הטיפול במצב זה הוא מאתגר, מכיוון ששינויים באורח החיים לבדם יכולים להוביל להצלחה מוגבלת. תרופות GLP1R הראו יעילות בהפחתת משקל ושיפור חילוף החומרים אצל מתבגרים, אך השפעותיהן הפסיכיאטריות לא תועדו היטב.

במבוגרים, ישנן עדויות לכך שמבוגרים המשתמשים ב-GLP1R נמצאים בסיכון נמוך יותר לרעיונות אובדניים מאשר אנשים הנוטלים תרופות אחרות לירידה במשקל.

לגבי המחקר

ככל שהשימוש ב-GLP1R אצל מתבגרים עולה ובהתחשב בסיכונים לבריאות הנפש הקשורים להשמנת ילדים, החוקרים חקרו את הקשר בין GLP1R לבין אובדנות בקרב מתבגרים עם השמנת יתר באמצעות נתונים מרשת שירותי בריאות.

הם השתמשו בתכנון רטרוספקטיבי של עוקבה, כולל מתבגרים אמריקאים בין 12 ל-18 שאובחנו עם השמנת יתר ורשמו סמגלוטייד או לירגלוטיד, שתיהן תרופות GLP1R.

מתבגרים המשתמשים בתרופות GLP1R הושוו לקבוצת ביקורת של מתבגרים שעברו התערבויות התנהגותיות או אורח חיים לניהול השמנת יתר, כגון פעילות גופנית או דיאטה.

זה נעשה באמצעות שיטת התאמה שבה כל מתבגר המשתמש בתרופה GLP1R הותאם לאחד בקבוצת הביקורת שהיה דומה ביותר מבחינת היסטוריה פסיכיאטרית, גזע, מין וגיל.

התוצאה שנמדדה הייתה השכיחות של מחשבות או ניסיונות אובדניים במהלך תקופת המעקב של 12 חודשים.

ממצאים

המדגם הראשוני כלל 77,854 מתבגרים שאובחנו עם השמנת יתר; לאחר אי הכללות, 4,052 אנשים היו בקבוצה שנטלה תרופות GLP1R, בעוד 50,112 היו בקבוצת הביקורת. לאחר ההתאמה, נכללו 3,456 חולים מכל קבוצה.

לפני ההתאמה, מתבגרים שנטלו GLP1R היו מבוגרים יותר (15.5 לעומת 14.7) ובעלי סיכוי גבוה יותר להיות נשים (59% בהשוואה ל-49%) מאלו בקבוצת הביקורת.

הם גם דיווחו על מדד מסת גוף גבוה יותר (BMI), היו בעלי סיכוי גבוה יותר לאובחנה עם סוכרת (40% בהשוואה ל-4%) וסבירות גבוהה יותר שקיבלו אבחנה פסיכיאטרית (17% לעומת 9%) ושימוש תרופות נוגדות דיכאון (18% לעומת 7%).

לאחר התאמת מאפיינים אלה, למתבגרים הנוטלים GLP1R היה סיכון נמוך ב-33% לרעיונות או ניסיונות אובדניים בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת.

הם גם חוו יותר תסמינים במערכת העיכול אך היו פחות מקרים של דלקת לבלב חריפה. המחקר לא הראה הבדל משמעותי בשכיחות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות בין הקבוצות.

החוקרים זיהו גם מרשמים נוספים, ומצאו כי 69% מהמתבגרים הנוטלים תרופות GLP1R קיבלו לפחות מרשם GLP1R נוסף אחד במהלך תקופת המעקב.

סביר יותר שיורשמו להם phentermine, מדכא תיאבון נוסף, בעוד שאלו בקבוצת הביקורת נטו יותר לקבל מרשם לניתוח בריאטרי.

מסקנות

המחקר בדק 6,912 מתבגרים עם השמנת יתר והעריך את הסיכון שלהם לרעיונות אובדניים וניסיונות, תוך השוואה בין אלה שנרשמו לתרופות GLP1R עם אלו שלא. Semaglutide הראה פחות תופעות לוואי פסיכיאטריות ושיפור איכות החיים הקשורה למשקל בהשוואה ל-Liraglutide או פלצבו.

הם מצאו סיכון נמוך יותר לתוצאות אלו בקבוצה הראשונה, אך מתבגרים שקיבלו GLP1R חוו גם יותר תסמינים במערכת העיכול, שהם תופעות לוואי שכיחות של התרופה.

ממצאים אלו מוסיפים לעדויות על ההשפעות הפסיכיאטריות של תרופות להשמנה. ניסוי קליני קודם מצא כי תרופה מסוג GLP1R הפחיתה משמעותית את ה-BMI אך דיווחה על שלושה אירועים הקשורים להתאבדות שנחשבו כלא קשורים לתרופה.

זה הוביל את הגופים הרגולטוריים לאשר את התרופה אך ממליצים לעקוב בקפידה אחר מחשבות אובדניות ודיכאון.

בעוד שתוצאות אלו הן אינדיקטיביות, עיצוב התצפית והטבע הרטרוספקטיבי מגבילים את יכולות החוקרים להסיק מסקנות סיבתיות, מה שפותח אפיקים למחקר נוסף.

מכיוון שהשמנה בגיל ההתבגרות מלווה באתגרים משמעותיים בבריאות הנפש ויכולה להפחית את איכות החיים, מחקר כזה עשוי להועיל מאוד.

דילוג לתוכן