תרופות אנטי-היסטמין מהדור הראשון עלולות להגביר את הסיכון להתקפים בקרב ילדים צעירים

במחקר שפורסם לאחרונה ב-JAMA Network Open, חוקרים העריכו את הקשר בין מרשמים של תרופות אנטי-היסטמיניות מהדור הראשון לבין התקפים בקרב ילדים.

לִלמוֹד: אנטיהיסטמינים והתקפים מהדור הראשון בילדים צעירים. קרדיט תמונה: MDV Edwards/Shutterstock.com

רֶקַע

אנטיהיסטמינים מדור 1, ששימשו בתחילה כתרופות הרגעה ואנטי פסיכוטיות, משמשות כיום לטיפול בתסמיני הצטננות ולהפחתת תחושות גירוד אצל צעירים.

תרופות אלו יכולות לעבור דרך מחסום הדם-מוח (BBB). השימוש בהם ירד עקב הסלקטיביות הירודה והיכולת שלהם להשפיע על פעילות גלי המוח, במיוחד בילדים מתחת לגיל שנתיים.

על פי מחקרים, אנטי-היסטמינים מהדור הראשון עלולים לגרום להתקפים סימפטומטיים במבוגרים תוך השפעה על הפעילות האלקטרו-אנצפלוגרפית ועל ספי ההתקפים. אנטיהיסטמינים מדור 1 מגבירים את הרגישות להתקפים בחולדות, ומודלים של בעלי חיים בעלי מניפולציה גנטית תומכים בקשר להתקפי אפילפסיה.

מבחינה קלינית, אנטיהיסטמינים היו גורם נפוץ להתקפים סימפטומטיים חריפים, עם שינוי דפוסי התקפים שדווחו בילדים עם התקפי חום שצרכו אנטיהיסטמינים. עם זאת, ההשפעה של אנטי-היסטמינים מהדור 1 על גלי המוח, כמו גם הרגישות המוגברת שלהם בקבוצות גיל רגישות, קיבלה פחות תשומת לב בפרקטיקה הקלינית.

לגבי המחקר

במחקר העוקב הרטרוספקטיבי הנוכחי, החוקרים חקרו האם מרשם חריף של תרופות אנטי-היסטמין דור 1 מגביר את הסיכון להתקפים בקרב ילדים.

המחקר ניתח נתונים ממסד הנתונים של שירות ביטוח הבריאות הלאומי (NHIS) של קוריאה. המשתתפים היו ילדים עם תאריכי לידה בין ה-1 בינואר 2002 ל-31 בדצמבר 2005 שהתייעצו עם מחלקות המיון עקב התקפים.

קריטריוני ההדרה כללו ילדים עם רישומי לידה חסרים, אלה שחווים התקפים בגיל פחות משישה חודשים, וכאלה שלא קיבלו מרשמים לאנטי-היסטמינים מהדור הראשון לפני אירוע ההתקף.

החוקרים אבחנו התקפים באמצעות קודי הסיווג הבינלאומי של מחלות, גרסה עשירית (ICD-10). הם השלימו מעקב ב-31 בדצמבר 2019 וניתחו נתונים בין ה-3 ביוני 2023 ל-30 בינואר 2024. ילדים שימשו כביקורת שלהם במחקר מוצלב מקרה זה.

החשיפה במחקר הייתה מרשם של אנטיהיסטמינים מהדור הראשון. התוצאה העיקרית כללה אירוע התקף; תאריך ההתרחשות נחשב לתאריך המדד.

מודלים של רגרסיה לוגיסטית מותנית רב-משתנים העריכו את יחסי הסיכויים המתואמים (AOR) עבור התקפים, עם התאמות לגיל, מגדר, מצב כלכלי, מגורים, מצבים סביב הלידה ועונת תאריך המדד.

המודלים השוו מרשמים לאנטי-היסטמינים דור 1 15 ימים לפני תאריך המדד (תקופה מסוכנת) מול שתי תקופות בקרה, הראשונה הייתה 31 עד 45 ימים לפני התרחשות ההתקף והשנייה 61 עד 75 ימים לפני האירוע.

ניתוחי תת-קבוצות מרובעים העריכו את הקשר עם מאפייני המשתתפים. בניתוחי רגישות, החוקרים השתמשו בחלונות זמן של חמישה ועשרה ימים, השוו נקודות בקרה מאותה תקופה שנה קודם לכן, העריכו מרשמים לאנטי-היסטמינים של פורמולציה יחידה מהדור 1, והוציאו מהכלל אנשים המשתמשים בשילובי תרופות.

הם התאימו בנוסף למחלות קליניות חריפות הקשורות להתקפים, כגון סינוסיטיס, דלקת הלוע, דלקת אף, דלקת שקדים, דלקת אוזן תיכונה מוגלתית, אסטמה, זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, ברונכיטיס וברונכיוליטיס.

תוצאות ודיון

מבין 11,729 ילדים שפיתחו התקפים, 3,178 (1776 (56%) בנים) קיבלו מרשמים לאנטי-היסטמינים בתקופת הסיכון או בתקופות הבקרה, אך לא במהלך שתיהן.

ההתקפים היו דומיננטיים בקרב ילדים בני שישה חודשים עד שנתיים (985 (31%)) ואלו בגילאים שבין 25 חודשים לשש שנים (1445 (46%)). 15 ימים לפני התרחשות ההתקף, נרשמו 1,476 תרופות אנטי-היסטמינים מהדור הראשון, 1,239 מרשמים לאנטי-היסטמינים במהלך תקופת הביקורת הראשונה ו-1,278 מרשמים במהלך תקופת הביקורת השנייה.

לאחר התאמה למבלבלים, מרשמים לאנטי-היסטמינים דור 1 היו קשורים לסיכון מוגבר להתקפים בתקופה המסוכנת (AOR, 1.2).

ניתוחים מרובעים הראו תוצאות דומות, במיוחד בקרב ילדים בגילאי שישה חודשים עד שנתיים שקיבלו מרשמי אנטי-היסטמינים מהדור הראשון עם סיכון להתקפים (AOR, 1.5) גבוה יותר מאלה שבין גיל 25 חודשים לשש שנים (AOR, 1.1). ניתוחי רגישות אישרו את התוצאות העיקריות.

אנטיהיסטמינים עשויים להגביר את הסיכון להתקפים על ידי מנגנונים שונים, כולל הפחתת ההיסטמין העצבי ההיפותלמי, הגורם לעוררות עצבית, משפיע על גלוטמין סינתאז וחסימת תעלות עצביות ישירות.

פעולות אלו מגבירות את הרגישות להתקפים על ידי הגברת פעילות המוח הקשורה לקולטני היסטמין ולקולטן H1 לקוי, אשר קובעים את חומרת ומשך ההתקפים. המוח של תינוקות פגיע לאנטי-היסטמינים בגלל ה-BBB המתפתח, שעדיין מתפתח בגיל זה.

פיתוח לא שלם של BBB מגביר את החדירות, וכתוצאה מכך חדירת תרופות רבה יותר לרקמת המוח. אנטיהיסטמינים, למרות שהם בטוחים למבוגרים וילדים גדולים יותר, עלולים להזיק לילודים. מסלולים מטבוליים לא מפותחים ומיאלינציה לא מספקת של המוח תורמים לפגיעות להתקפים אצל תינוקות צעירים, ומגבירים את הסיכון להתקפים הקשורים לשימוש באנטי-היסטמין במהלך הינקות.

מַסְקָנָה

המחקר מצא כי מרשמים מהדור הראשון לאנטי-היסטמינים העלו את הסיכון להתקפים בקרב ילדים ב-22%, במיוחד אלו בגילאי שישה חודשים עד שנתיים.

הממצאים מדגישים את החשיבות של שימוש זהיר וזהיר בתרופות אנטי-היסטמיניות דור 1 בקרב ילדים צעירים. יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע את הקשר בין מרשמים לתרופות אנטי-היסטמיניות לבין הסיכון ללקות בהתקפים.