Search
​​​​​​​Study: Cognitive function in adolescence and the risk of early-onset stroke. Image Credit: Komsan Loonprom/Shutterstock.com

תפקוד קוגניטיבי נמוך אצל בני נוער מתאם עם סיכון גבוה יותר לשבץ מוחי מוקדם

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Epidemiology & Community Health, חוקרים חקרו את הקשר בין ביצועים קוגניטיביים של בני נוער לבין שבץ בבגרות.

מחקר: תפקוד קוגניטיבי בגיל ההתבגרות והסיכון לשבץ מוחי מוקדם. קרדיט תמונה: Komsan Loonprom/Shutterstock.com

רקע כללי

שבץ מוחי הוא בעיה בבריאות הציבור שכן הוא גורם לשיעורי אשפוז גבוהים, נכות ארוכת טווח ומוות. בעוד ששכיחות השבץ בקרב קשישים יורדת, היא עולה בקרב אלה מתחת לגיל 50.

נפגעי שבץ מוחי עלולים לסבול מהשלכות גופניות ופסיכולוגיות ארוכות טווח, תוך שימת דגש על הצורך לזהות גורמי סיכון לשבץ המוחי בתחילתו.

יכולת קוגניטיבית ירודה עשויה להיות קשורה לגורמי בריאות חברתיים כגון מצב סוציו-אקונומי והשכלה, שניהם קשורים מאוד לסיכון לשבץ מוחי.

מחקרים קודמים הראו תוצאות סותרות על הקשר בין תפקוד קוגניטיבי וסיכון לשבץ מוחי, כאשר מחקרים קודמים התמקדו בעיקר בביצועים קוגניטיביים בגיל העמידה.

לגבי המחקר

במחקר הלאומי הנוכחי, חוקרים חקרו את הקשר בין תפקוד קוגניטיבי של מתבגרים ושבץ בקרב 1.70 מיליון מתבגרים.

החוקרים כללו 1,741,345 בני נוער שעברו הערכות תפקוד קוגניטיבי מקיף בין הגילאים 16 עד 20 לפני שנזקקו לשירות צבאי בין השנים 1987 ל-2012.

הם חיסלו את אלה שהיו חסרי נתוני תפקוד קוגניטיבי או שמתו לפני 1 בינואר 2014, בזמן הקמת מרשם השבץ הלאומי הישראלי (INSR).

ההערכה הרב-ברירה הצבאית לפני הגיוס כללה מבחן מודיעין כללי שנערך על ידי אנשי מקצוע. בחינה זו כללה ארבעה מבחני משנה, כלומר, Otis-R, Similarities-R, Arithmetic-R, ו-Raven's Progressive Matrices-R.

Otis-R מעריך הבנה מילולית וביצוע; Similarities-R מעריך סיווג מילולי והפשטה; Arithmetic-R מעריך יכולת מתמטית, מניפולציה של מושגים וריכוז; וה-Progressive Matrices-R של Raven מעריך פתרון בעיות ויזואלי-מרחבי והיגיון מופשט מסוג לא מילולי.

הציון המצטבר של ארבע ההערכות מניב הערכת סולם של תשע נקודות של ביצועי קוגניציה. החוקרים חילקו את הציון הקוגניטיבי לציוני z על סמך מגדר ושנת הבדיקה.

הם חילקו את הביצועים הקוגניטיביים לקטגוריות הבאות: גבוה (8.0 עד 9.0, ציון אינטליגנציה (IQ) >118), בינוני (4.0 עד 7.0, ציוני IQ נעים בין 89 ל-118), ונמוך (1.0 עד 3.0, ציון IQ < 89).

החוקרים קישרו את נתוני המשתתפים עם מרשם השבץ הלאומי (NSR). נקודת הסיום של המחקר הייתה אירוע מוחי ראשון, שבץ איסכמי ודימום תוך מוחי, כפי שנרשם על ידי ה-INSR.

החוקרים השתמשו במודלים של רגרסיה פרופורציונלית של Cox כדי לקבוע את יחסי הסיכון (HR) עבור השבץ האיסכמי הראשוני בין 2014 ל-2018.

משתני שיתוף במחקר כללו גיל, מין ביולוגי, אינדקס מסת גוף (BMI), הישגים לימודיים, מצב סוציו-אקונומי מגורים וסוכרת. החוקרים ביצעו הערכות מעקב עד לפרק השבץ, 31 בדצמבר 2018, או למוות, המוקדם מביניהם.

תוצאות

הגיל הממוצע של 1,741,345 משתתפים היה 17 שנים; 42% היו נשים, ו-18%, 70% ו-12% היו בעלי יכולת קוגניטיבית נמוכה, בינונית או מצוינת, בהתאמה. לקבוצה עם תפקוד קוגניטיבי לקוי הייתה סיכוי גבוה יותר לסבול מעודף משקל או השמנת יתר, לא סיימה תיכון וגרה בשכונה עם הכנסה נמוכה.

במשך 8,689,329 שנות מעקב, החוקרים תיעדו 908 מקרי שבץ מוחי (141 דימומים ו-767 איסכמיים). הגיל הממוצע של שכיחות שבץ מוחי היה 40 שנה (הגיל המקסימלי הוגבל ל-50 שנים). 45 אנשים עם שבץ מוחי חדש מתו (5% מכלל מקרי השבץ), כאשר 62% מהם התרחשו בתוך חודש אחד מהאירוע.

ערכי HR נשלטי BMI ומצב סוציו-דמוגרפי עבור שבץ בקבוצות יכולות קוגניטיביות ברמה נמוכה ובינונית היו 2.7 ו-1.8, בהתאמה, בהשוואה לאנשים עם יכולת קוגניטיבית גבוהה.

לקבוצות עם יכולת קוגניטיבית ירודה היו שיעורים גבוהים יותר של שני סוגי השבץ, בעיקר שבץ איסכמי, שעלה מ-3.9 ל-14 מקרים ל-106 שנים בודדות.

החוקרים מצאו קורלציות של מינון-תגובה, כאשר כל יחידה של ציון z-קוגניציה גרוע יותר קשורה לסיכון גבוה ב-33% לשבץ (HR, 1.3). קשרים אלו היו דומים עבור שבץ איסכמי, נמוך יותר עבור שבץ דימומי, נותרו בהערכות רגישות המבקרות סוכרת ויתר לחץ דם, והיו בולטים לפני גיל 40.

בקרב מתבגרים ונערים עם יכולת קוגניטיבית ירודה, ערכי HR היו 2.9 ו-3.2, בהתאמה. לאחר תיקון למשתנים רבים, למתבגרים עם תפקוד קוגניטיבי נמוך ובינוני היה סיכון גבוה פי שלושה ופי שניים לשבץ איסכמי.

ממצאי המחקר הראו כי יכולת נפשית ירודה של מתבגרים קשורה לסיכון מוגבר פי שלושה לשבץ איסכמי עד גיל 50.

הקשר החיובי בין תפקוד קוגניטיבי נמוך לאורך גיל ההתבגרות לבין הסיכון לשבץ מוחי אינו תלוי ברקע סוציו-דמוגרפי, BMI או מצב בריאותי. ממצאי המחקר מצביעים על כך שנדרשות הערכות מקיפות מעבר לגורמי הסיכון הסטנדרטיים לשבץ מוחי.

ביצועים קוגניטיביים עשויים לסייע בזיהוי אנשים בסיכון גבוה, ולאפשר אסטרטגיות התערבות מוקדמות כדי לתת מענה למשתנים מתווכים אפשריים כגון חינוך, אנאלפביתיות בריאותית והתנהגויות הקשורות לבריאות. סיוע חברתי ובריאותי מוקדם לאלה עם תפקוד קוגניטיבי ירוד יותר הוא קריטי.

דילוג לתוכן