“ובתוך הגיהינום האפור והעיקש שהיה מנת חלקן של משפחות רבות בעת ההיא, נותרה רק התפילה, תקווה צחורת כנף, מדיפה ניחוח של טוב אין סופי ככף יד מחוספסת הנושאת את נועם גבעולי הריחן וההדס והיסמין…”. מילים מרגשות אלו, המופיעות פתיחת הספר “תפילת הלב” מתארות חווית ילדות של העורך דוד לביא בבית הכנסת של סבו בשכונת התקווה. דווקא תפילתם של “אנשים ישרי לב…תפילה זכה ועזה וממלאת לב שכמותה לא שמעתי אחר כך עוד…” נחרתה בנפש הצעירה, ואולי היא זו שהובילה אותו אל כתיבת הספר החשוב ובו אוסף תפילות המקובלים.

ייחודו של הספר “תפילת הלב” [הוצאת כתר] הוא, לדעתי, בשלושה עניינים: האחד- באותן תפילות העונות על צרכי היום-יום, צרכי השעה ההולכים ומשתנים ודורשים תפילה מיוחדת שלא מופיעה בסידורי התפילה שבידינו: תפילה לתושבי אזור הנתון באיום בטחוני, לאב ולאם שבנם משרת בצבא, להצלחה במבחן בגרות, במבחן פסיכומטרי, במבחן נהיגה, בראיון עבודה וכו. כשהגעתי לתפילת המורה, העוסק בחינוך ילדי ישראל, הצטערתי על כל אותן שנים בהן נכנסתי יום יום לכיתה בלי לומר את התפילה הנוגעת ביסוד חשוב בעבודת המורה “שלא אקפיד ולא אכעס…ותן בי כוח לסבלם באהבה…”. ובדומה לזה בתפילה להצלחה בחינוך וגידול הילדים והצלתם מהשפעות שליליות, מנוסח בקצרה העיקרון החינוכי החשוב “שנשכיל לרדת אל עומק נפשם וללמוד את תכונותיהם ומידותיהם ועל פי זה לחנכם…”.

השני- החיבור שעושה העורך בין תפילות לפיוטים. כך ניתן לפגוש בפיוט של ר’ ישראל מנג’ארה “יעלָה יעלָה בואי לגני, הנץ הרימון פרחה גפני”, ליד התפילה לכלת הבת מצווה הבאה להיות “חלק מבנות ישראל”, ואת הפיוט של ר’ יהודה הלוי “אלי רפאני וארפא, אל יחרה אפך ואספה” ליד תפילה על חולה הזקוק לרפואת הנפש ורפואת הגוף, וכך את הפיוט שחיבר רבי אשר מזרחי “יפרח וירבה עם נדיב, כדגי הים יפרוץ חביב”, לצידה של תפילה לפני בקור אצל הרופא.

השלישי- המפגש המגוון שמזמן לנו הספר עם קורות חייהם ופעילותם החשובה של גדולי ישראל, מחבריהם של תפילות ופיוטים בתקופות שונות עד ימינו, תקצר היריעה מלציין את כולם, אמנה רק חלק מהם, ר’ שלמה אלקבץ, ר’ נחמן מברסלב, הבן איש חי, ר’ שלום שרעבי [הרש”ש], החיד”א, הרב סלמון מוצאפי, השל”ה הקדוש, הרב כדורי, הרבי מלובביץ’, ר’ ישראל מאיר הכהן “החפץ חיים” שמן הראוי לחזור ולשנן את התפילה שחיבר לשמירה מסיפור לשון הרע ופגיעה בזולת: “…שתזכני היום ובכל יום לשמור פי ולשוני מלשון הרע ורכילות ומקבלתם…….וזכני שלא לדבר כי אם דבר הצריך לענייני גופי או נפשי, ושיהיו כל מעשי לשם שמים”. אמן! כן יהי רצון.