בישראל, חוק הירושה (התשכ”ה – 1965) קובע כיצד יש לרשת אדם שנפטר, ומי הם יורשיו החוקיים, על פי קרבת הדם בין היורש למוריש, וזאת – באין צוואה כתובה כחוק. במקרים כאלה – זכאים לרשת את הנפטר קרובי המשפחה שלו על פי סדר הקרבה שלהם – ראשית בן או בת הזוג (כולל ידוע או ידועה בציבור), לאחר מכן הילדים, הנכדים, ההורים, וכן הלאה.

על פי אותו חוק הירושה, ילד מאומץ יורש את ההורים המאמצים שלו בדיוק כמו ילד ביולוגי, וכך, אם הנפטר היה הורה לילד ביולוגי אחד וילד מאומץ אחד – הם יחלקו באופן שווה את הירושה (בתנאי, כאמור, שלא הותרה צוואה שנכתבה כחוק וקובעת אחרת).

החוק משתדל להשתית שוויון בין ילדים ביולוגיים וילדים מאומצים

לאורך השנים, אנו רואים תקנות ותיקונים שמטרתם להשוות בין המעמד של ילד מאומץ ובין זה של ילד ביולוגי, אולם כיום עדיין ישנם מספר הבדלים במעמד החוקי של ילד ביולוגי ביחס לזה של ילד מאומץ. הנה שניים עיקריים:

 

 

התיקון לחוק שהתקבל בשנת 2012 – שוויון זכויות למאומצים

מצב שתוקן בתיקון לחוק הירושה בשנת 2012, היה זה בו ילדים מאומצים אינם יורשים את קרובי המשפחה של ההורים המאמצים שלהם. כך, במקרה של הורים שנפטרו זה לא מכבר, והותירו אחריהם ילד אחד ביולוגי וילד אחד מאומץ, עם פטירת קרובי משפחה כגון דוד, דודה, סבא, סבתא, וכדומה – רק הילד הביולוגי זכאי היה לרשת את קרובי המשפחה, אולם הילד המאומץ – לא. התיקון, הוא תיקון מספר 13 לחוק הירושה בסעיף 16 שלה, מאפשר שוויון זכויות בהקשר זה, וזכאות על פי חוק של הילד המאומץ לרשת גם קרובים רחוקים.

רק עריכת צוואה כדין מאפשרת שליטה מלאה על חלוקת הירושה

במקרים בהם אופן חלוקת הרכוש הטבעי אינה זו הרצויה על אדם, גם במקרה בו הוא מעוניין להותיר את כל רכושו רק לילד אחד ולשני לא (זכותו של אדם, על פי חוק, לקבוע באופן עצמאי מה ייעשה ברכושו לאחר מותו), שומה עליו לכתוב צווה תקנית, באחת מתוך ארבע דרכים אפשריות לבצע זאת, ורצוי שייעזר בעורך דין צוואות המנוסה בדיני ירושה ובעריכת צוואות לצורך כך. כל צוואה הכתובה כדין מבטלת את דיני הירושה וקובעת כיצד יש לחלק את רכושו של אדם לאחר פטירתו.

 

משרד עורכי דין לענייני משפחה ודיני ירושה וינגסט ושות’ מחזיקים בניסיון רב שנים בעריכת צוואות, פנו אלינו לייעוץ מקצועי.

תמונה באדיבות: pixabay