ערב יום כיפור נחשב לחלק בלתי נפרד מיום כיפור כפי שבא לידי ביטוי בפסוק בויקרא פרק כג:לב “שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם:” על פסוק זה דורשת הגמרא בברכות ח: מי שאוכל בתשיעי כאילו צם בעשירי. ישנה רשימה ארוכה של הכנות טכניות-הלכתיות שמחויבות בערב יום כיפור במקדש, כגון: הכנת הקטורת, חימום המקווה, וידוי, הדרכת הכהן גדול במקדש והכנת סעודה מפסקת. אך השאלה היא מה הן ההכנות הרוחניות שעלינו לעשות בערב יום כיפור? בעיון בתלמוד אנחנו מוצאים לא פחות מ14 סיפורים פזורים על ערב יום כיפור. הסיפור הבא ממסכת חולין מדגים היטב את הרעיון: 

(בתרגום לעברית) רמי בר תמרי, שהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא, הזדמן לסורא בערב יום כיפור. הוציאו הכל את כחלי בהמותיהם (העטינים) וזרקו אותם, הלך הוא, ליקט אותם ואכלם. הביאוהו פני רב חסדא, אמר לו: למה תעשה כך? אמר לו: ממקומו של רב יהודה אני, שאוכל. אמר לו: ואינך סובר “נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם”? אמר לו: חוץ לתחום אכלתי אותם. ובמה צלית אותו? אמר לו: בחרצנים. ושמא מיין נסך היו? אמר לו: לאחר שנים עשר חדש היו. ושמא של גזל היו? אמר לו: יאוש בעלים היה, שצמחו עליהם עשבים. ראהו שלא היה מניח תפילין, אמר לו: מה טעם אינך מניח תפילין? אמר לו: חולה מעיים אני, ואמר רב יהודה: חולה מעיים – פטור מן התפילין. ראהו שלא הטיל חוטי ציצית, אמר לו: מה טעם אין לך ציצית? אמר לו: טלית שאולה היא, ואמר רב יהודה: טלית שאולה, כל שלשים יום – פטורה מן הציצית. בתוך כך הביאו את אותו איש שלא היה מכבד את אביו ואמו, וכפתו אותו. אמר להם: הניחוהו, דתניא: כל מצוות עשה שמתן שכרה בצדה – אין בית דין של מטה מוזהרין עליה. אמר לו: רואה אני שאתה חריף מאוד! אמר לו: אם היית במקומו של רב יהודה, הייתי מראה לך חריפותי!

מהו המסר שניתן ללמוד מהסיפור? מי מגבוריו מקומם בהתנהלותו? מי אמור לעשות תיקון? על איזה תיקון מדובר? באגדה שלפנינו הסיפור מתרחש בערב יום הכיפורים. כולם עסוקים בהכנות לחג, אוכלים סעודה מפסקת לאחר שהתפללו מנחה, והלכו לטבול במקווה. תוך כדי בישול לסעודה מפסקת הם זרקו את העטינים אותם לא נהגו לאכול בסורא. במקביל מגיע יהודי אורח מפומבדיתא. איש לא רואה אותו, איש לא מזמין אותו והוא נאלץ לאכול עטינים שהוציא מתוך הזבל. במקום לעשות חשבון נפש, לפתוח את הבית והלב, הם עסוקים בהתנהלותו ההלכתית-דתית ומביאים אותו להתדיינות לפני רב חסדא. רב חסדא איננו גוער באנשי קהילתו, הוא משתף איתם פעולה וחוקר את מעשיו של רמי בר תמרי, האורח. רמי בר תמרי נאלץ לאכול שיירים מתוך הזבל מחוץ לתחום ולצלות את העטינים על פסולת ענבים כי אין לו ברירה. הוא לא מניח תפילין כי יש לו חולי מעיים, כנראה כתוצאה מאכילה לא הגיינית. ומתברר שאפילו בגד משלו אין לו, ולכן פטור ממצוות ציצית.

נראה כי יש כאן ביקורת חברתית על ציבור שמחטיא את עיקר תפקידו. במקום לעסוק בהכנסת אורחים ובצדקה בערב יום הכיפורים, מוטרדים האנשים מקיום המצוות של רמי בר תמרי. הם עסוקים בחשבונות שאינם מעניינם.

לעיתים נדמה כי גם החברה שלנו עסוקה ב”בדיקת ציציותיהם” של אחרים, במקום לעסוק בעצמם במצוות שבין אדם לחברו. זה יפה להדר במצוות אתרוג או להקפיד על תפילין מהודרות , אבל באותה מידה אם לא יותר יש ל”הדר” ולהקפיד שלא לרכל, או להלבין פנים. יש מצוות עם רייטינג גבוה ויש מצוות עם רייטינג נמוך. תוך כדי הדיון מוכיח רמי בר תמרי את הנוכחים ומזכיר להם במה אמור לעסוק בית דין של מטה ומה עניינו של בית דין של מטה. על התופעה החברתית הזאת מחה רבי ישראל מסלנט והקים את תנועת המוסר. הוא תיקן תנועה תורנית והלכתית שכל כולה התמסרות מוחלטת לתיקון חברתי ומוסרי. וכך מביא הרב אבי גיסר את דבריו של הרב קוק זצ”ל במלאת יובל לפטירת הרב סלנט:

מה שהדור צריך, עתה ביחוד, לדעת הוא שיחד עם תורת המוסר ושלהבת אשה נשא הוא את לבו להבליט ברבים את הצדק החברתי, את החומרה המיוחדת שבמצוות ובחובות שבין אדם לחברו. שאין יסוד ליראת שמיים ולטהרת המידות מבלעדם… פעם נתבקש לבקר ולחוות דעתו על דרכי עבודתה ורמת כשרותה של מאפיית מצות חדישה. הוא סקר בענין רב את כל סדרי העבודה והתבונן על הפועלים ועל עמלם. בסיום הסקירה שאל אותו בגאווה בעל המאפייה: ומה אומר הרב? והוא ענה לו: הגויים מעלילים עלינו שאנו נותנים ח”ו דם ילד נוצרי במצות. ולא היא. אך לפי מה שראיתי יש כאן איסור דם. את דמם של הפועלים אנו מערבים במצות. למאפייה כזו לא אתן כתב כשרות.

ידועים דברי חזל במסכת יומא “עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.” יוצא אם כן ששער הכניסה ליום כיפור הוא לא סעודה מפסקת, טבילה, וידוי אלא האם אני פותח את הלב לבן אדם אחר. לא לעסוק בשפיטה של השני ובעשית חשבון נפש לשני אלא בעשית חשבון נפש לעצמי כמה אני נגיש למי שנזקק. קורא הקב”ה לאדם ואומר מה אני מבקש מכם שתכבדו זה את זה. אני מבקש לא את תפילתכם קרבנכם אלא שתהיו רגישים לבני ובנותי זהו התיקון שאני מבקש. אני מאחלת לכולנו שערב יום כיפור ניכנס ליום הקדוש מתוך תיקון לב אמיתי שיוביל לתיקון עולם.