מחקר פיילוט בן 12 חודשים חושף כיצד דיאטות קטוגניות וים תיכוניות מעצבות באופן ייחודי את המיקרוביוטה של המעיים ואת הבריאות המטבולית בחולים עם סוכרת, וסוללת את הדרך לאסטרטגיות תזונה מותאמות אישית.
מחקר: השפעת דיאטות קטוגניות וים תיכוניות על פרופיל המיקרוביוטה של המעיים והתוצאות הקליניות בחולים תמימים עם סוכרת: מחקר ניסיוני בן 12 חודשים. קרדיט תמונה: יוליה פורמן / Shutterstock
במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת מטבוליטיםצוות חוקרים בברזיל ובאיטליה העריך את המגוון המיקרוביאלי, מדדים אנתרופומטריים ותוצאות מטבוליות במשך 12 חודשים כדי לחקור כיצד דיאטות קטוגניות וים תיכוניות דלות קלוריות משפיעות על המיקרוביוטה של המעי ועל הבריאות המטבולית בחולים שאובחנו לאחרונה עם סוכרת מסוג 2 ו השמנת יתר (סוכרת).
רֶקַע
סוכרת מסוג 2 (T2DM) היא מצב כרוני נפוץ הקשור לעיתים קרובות להשמנה, במיוחד להשמנה קרביים. היא נובעת מפגיעה בפעילות ובהפרשת האינסולין, המובילה לעלייה ברמת הסוכר בדם ולדלקות, ותורמת לסיבוכים קשים כמו מחלות לב וכליות.
גורמי הסיכון ל-T2DM כוללים נטייה גנטית, התנהגות בישיבה, תזונה לקויה ועשירה בסוכרים מעובדים וצריכה לא מספקת של פירות וירקות. עדויות אחרונות הראו שהמיקרוביום של המעי הוא שחקן מפתח בבריאות מטבולית. המיקרוביוטה של המעי משפיעה על תהליכים פיזיולוגיים שונים, כולל תגובה חיסונית, דלקת ורגישות לאינסולין, באמצעות מנגנונים כמו אפנון חומצת מרה וייצור מטבוליטים ביו-אקטיביים.
גם הרכב המיקרוביום של המעי השתנה נמצא בקורלציה עם הפרעות מטבוליות, מה שמצביע על כך שדיאטות ספציפיות יכולות להחזיר את האיזון ולשפר את הבריאות המטבולית. בעוד שהתזונה הים תיכונית ידועה ביתרונות הקרדיו-מטבוליים שלה, המחקר על ההשפעות ארוכות הטווח של דיאטות קטוגניות דלות קלוריות על המיקרוביוטה של המעיים והתוצאות המטבוליות נותר מוגבל. המחקר גם מכיר בחששות לגבי הקיימות של VLCKD לאורך תקופות ממושכות והצורך במחקר נוסף.
המחקר הנוכחי
המחקר הנוכחי עקב אחרי 11 חולים בתחילה, אך עקב שחיקה, רק 8 משתתפים השלימו את 12 החודשים המלאים. חולי סוכרת שאובחנו לאחרונה, בני 45 עד 65, לא החלו בטיפול. החולים חולקו באופן אקראי לתזונה קטוגנית דלת קלוריות (VLCKD) או דיאטה ים תיכונית דלת קלוריות (MD).
החולים בקבוצת ה-VLCKD החלו בתחליפי ארוחה מבוססי חלבון ובפחמימות מוגבלות (פחות מ-30 גרם ליום) במשך חודשיים ועברו בהדרגה לתזונה ים תיכונית עד החודש הרביעי. פרוטוקול MD הדגיש צריכת מזונות מהצומח, חלבון מתון ומקרו-נוטריינטים מאוזנים. מחודש ארבע ואילך, כל המשתתפים עקבו אחר פרוטוקול ה-MD.
הערכות הרכב קליניות, אנתרופומטריות ומיקרוביום התרחשו בקו הבסיס, ולאחר מכן לאחר שישה ו-12 חודשים. הערכות אנתרופומטריות כללו משקל גוף, אינדקס מסת גוף (BMI) והיקף מותניים. החוקרים השתמשו בניתוח ביולוגית כדי להשיג נתונים על הרכב הגוף, כולל שומן ומסה רזה. בנוסף, דגימות דם בצום שימשו להערכת סמנים מטבוליים כגון גלוקוז וכולסטרול, בעוד פעילות גופנית והקפדה על תזונתית עוקבים באמצעות שאלונים מאומתים.
המיקרוביוטה של המעי נותחה באמצעות חומר גנומי שהופק מדגימות צואה. החוקרים התמקדו בגן חומצה ריבונוקלאית (rRNA) החיידקית 16S לריצוף וזיהוי של המיקרוביוטה של המעי. לאחר מכן, החוקרים השתמשו בכלי ביואינפורמטיקה שונים כדי לנתח את ההרכב הטקסונומי והמגוון של מיקרוביום המעי. מגוון אלפא (עושר מינים) נשאר יציב על פני התערבויות, בעוד שמגוון בטא חשף שינויים משמעותיים בקהילות מיקרוביאליות בקבוצת VLCKD.
יתר על כן, נעשה שימוש בשיטות סטטיסטיות, כולל מודלים ליניאריים מוכללים, כדי להעריך את השינויים בשפע החיידקים לאורך זמן ולקשר בין שינויים אלו לפרמטרים קליניים. החוקרים גם עקבו אחר תאימות תזונתית מדי חודש באמצעות ראיונות ויומני דיאטה. שיפורים מטבוליים, אנתרופומטריים ואורח חיים הושוו בין קבוצות בכל נקודת זמן כדי לזהות השפעות ברורות של VLCKD ו-MD על מיקרוביוטה במעיים ותוצאות בריאותיות.
ממצאים מרכזיים
הממצאים חשפו ששתי הדיאטות שיפרו את המדדים האנתרופומטריים והמטבוליים, אך VLCKD הוכיחה יתרונות גדולים יותר לטווח בינוני על ירידה במשקל, בקרת גליקמי והרכב המיקרוביוטה של המעי בהשוואה ל-MD. עד שישה חודשים, קבוצת VLCKD הראתה ירידה משמעותית ב-BMI, היקף מותניים ו-HbA1c בהשוואה לקו הבסיס. שינויים אלו היו מובהקים סטטיסטית, עם ירידה ב-BMI של -5.8 ק"ג/מ"ר (p=0.006) והפחתות HbA1c של 1.2% (p=0.02).
שיפורים אלו היו פחות בולטים בקבוצת ה-MD. בנוסף, שינויים מיקרוביאליים גדולים בקבוצת VLCKD כללו עלייה בטקסיות מועילות, כגון Akkermansia, הידועה בתפקידה בשלמות מחסום המעי ובריאות מטבולית. עם זאת, השפע של Akkermansia וטסים מועילים אחרים ירד ב-12 חודשים.
יתר על כן, מדדי גיוון האלפא לא היו שונים באופן משמעותי בין הדיאטות, אך מדדי גיוון הבטא חשפו שינויים מובהקים בקהילה המיקרוביאלית בקבוצת VLCKD במהלך השלב הקטוגני. מעניין לציין שלא נצפו שינויים משמעותיים ביחס Firmicutes/Bacteroidota, סמן שנחקר נפוץ בחקר המיקרוביום.
בעוד שפרוטוקול VLCKD הביא לעלייה חולפת בטקסונים הקשורים לבריאות, ה-MD הראה שינויים מיקרוביאליים מינימליים. יתרה מכך, פרמטרים אנתרופומטריים ומטבוליים, כגון גלוקוז בצום וטריגליצרידים, השתפרו בשתי הקבוצות, אך היתרונות המתמשכים היו מוגבלים בקבוצת ה-MD.
מסקנות
בסך הכל, המחקר מצא כי VLCKD הציע יתרונות מעולים לטווח בינוני על פני MD לבריאות מטבולית, הרכב מיקרוביוטה של המעי וניהול משקל בחולי סוכרת. בעוד המעבר ל-MD החזיק חלק מהשיפורים, השינויים המיקרוביאליים הקשורים ל-VLCKD פחתו עם הזמן. המחקר הדגיש גם את הצורך באסטרטגיות תזונתיות מותאמות אישית ובניטור זהיר, במיוחד לגבי סיכונים פוטנציאליים כמו ירידה במסת שריר ועלייה ברמות הכולסטרול במהלך VLCKD.
ממצאים אלו הצביעו על כך ששילוב של גישות קטוגניות עם עקרונות דיאטה ים תיכונית, לאסטרטגיות תזונה מותאמות אישית יש פוטנציאל משמעותי לייעל את בריאות חילוף החומרים והמעיים. עם זאת, החוקרים מאמינים כי יש צורך בחקירות ארוכות טווח כדי לאמת תוצאות אלו ולחקור מודלים תזונתיים ברי קיימא.
