מחקר חדש מראה כי הקפדה על דיאטה ים תיכונית בהריון יכולה למנוע השמנת יתר בילדות, כאשר השפעות הקשורות לגנים עשויות לשחק תפקיד בתוצאות בריאותיות ארוכות טווח.
לִלמוֹד: השפעות התזונה הים תיכונית במהלך ההריון על הופעת עודף משקל או השמנת יתר אצל הצאצאים: ניסוי אקראי. קרדיט תמונה: אלכס מריינה / Shutterstock.com
במחקר שפורסם לאחרונה ב כתב העת הבינלאומי להשמנת יתרחוקרים חוקרים את ההשפעות של ייעוץ תזונתי המקדם דיאטה ים תיכונית (MD) בזמן ההריון על הסבירות של ילדים שנולדו לאמהות אלו סובלים מהשמנת יתר או עודף משקל עד גיל שנתיים.
השפעת התזונה האימהית על השמנת ילדים
העלייה בהשמנת ילדים הפכה לבעיה משמעותית בבריאות הציבור ברחבי העולם, וכתוצאה מכך, מחייבת יישום אסטרטגיות למניעת בעיות בריאות בגיל מאוחר יותר. תחילת החיים, כולל הריון, היא תקופת מפתח למניעת השמנת יתר, שכן תזונת האם יכולה להשפיע על בריאותו העתידית של הילד.
ה-MD, העשיר בסיבים, נוגדי חמצון ושומנים בריאים, ידוע ביתרונותיו במניעת משקל עודף במהלך הבגרות. במהלך ההיריון, הרופא עשוי להגן על ילדים מפני התפתחות השמנת יתר באמצעות השפעותיו הפוטנציאליות על ויסות גנים מסוימים.
עם זאת, נותרו חוסר ראיות לגבי האם מעקב אחר MD במהלך ההריון יכול למנוע עודף משקל והשמנת יתר במהלך הילדות המוקדמת. למרות שנערכו כמה מחקרים תצפיתיים, יש צורך במחקר ניסיוני כדי להבין את הקשרים הללו.
לגבי המחקר
הניסוי של MD במהלך הריון (PREMEDI) נועד לבחון האם נשים שעקבו אחרי ה-MD בזמן ההריון יכולות למנוע השמנת יתר או עודף משקל בילדיהן עד גיל שנתיים. בסך הכל 104 נשים הרות חולקו באופן אקראי לקבל טיפול סטנדרטי בלבד או טיפול סטנדרטי בנוסף לייעוץ MD מותאם אישית.
נשים שהוקצו לקבוצת MD השתתפו בשלושה מפגשי ייעוץ דיאטה במהלך ההריון. המלצות MD כללו אכילת יותר ירקות, פירות, דגנים מלאים, דגים וקטניות, שימוש בשמן זית והימנעות ממזון מעובד.
תוצאת המחקר העיקרית הייתה אחוז הילדים שסבלו מהשמנת יתר או עודף משקל כשהיו בני שנתיים. תוצאות משניות כללו דבקות אימהית ב-MD ועלייה במשקל לאורך כל ההיריון.
החוקרים גם מדדו שינויים בביטוי הגנים, תוך התמקדות בגן הלפטין, שקשור לוויסות המשקל. הערכות מעקב של הילדים נערכו מדי כמה חודשים עד יום הולדתם השני. בוצעו ניתוחים סטטיסטיים כדי להשוות את התוצאות בין שתי הקבוצות.
ממצאי המחקר
מעקב אחר ה-MD במהלך ההריון הפחית את הסבירות שילדים יהיו בעלי עודף משקל או השמנת יתר עד גיל שנתיים. בקבוצת ה-MD, אף ילד לא סבל מהשמנת יתר, ו-6% סבלו מעודף משקל, בהשוואה ל-8% ו-22% מהילדים שסבלו מהשמנת יתר ועודף משקל בקבוצת הביקורת, בהתאמה.
ההבדל המוחלט בסיכון, המוגדר כסיכון הממוצע בקבוצת הביקורת מופחת מהסיכון הממוצע בקבוצת הטיפול, היה משמעותי. לשם כך, המספר הדרוש לטיפול (NNT) היה ארבע, ובכך מצביע על כך שלכל ארבע נשים שביקשו את ה-MD, נמנע מקרה אחד של השמנת יתר בילדים או עודף משקל.
העלייה במשקל האימהית במהלך ההריון הייתה דומה בשתי הקבוצות, מה שהוכיח שה-MD לא השפיע על העלייה במשקל. לילדים שנולדו לאמהות בקבוצת ה-MD היו משקלי לידה מעט גבוהים יותר בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת.
ניתוח נוסף הראה שה-MD היה קשור למתילציה גבוהה יותר בפרוטור של הגן הלפטין. לפיכך, ה-MD עשוי להשפיע על ביטוי גנים הקשור לוויסות משקל בצאצאים.
מסקנות
ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של תזונת האם במניעת השמנת יתר בילדות, שכן נראה כי מעקב אחר ה-MD במהלך ההריון מפחית את הסיכון להשמנה או עודף משקל בילדים.
חוזק מפתח של המחקר הנוכחי הוא התכנון הניסוי, המספק ראיות חזקות בהשוואה למחקרי תצפית קודמים עם תוצאות מעורבות. החוקרים גם בחנו מנגנונים פוטנציאליים בסיסיים, כולל שינויים בגן הלפטין, אשר עשויים להסביר כיצד MD משפיע על הסיכון להשמנה.
עם זאת, המגבלות הבולטות של המחקר הנוכחי כוללות את גודל המדגם הקטן והניתוח הגנטי מוגבל למספר דגימות, מה שעלול להשפיע על יכולת ההכללה של התוצאות. מגבלות נוספות כוללות חוסר יכולת לעוור משתתפים והיעדר סמנים ביולוגיים אחרים של דבקות MD.
מחקר עתידי צריך לכלול ניסויים נרחבים יותר עם אוכלוסיות מגוונות יותר ולחקור סמנים ביולוגיים נוספים של דבקות ב-MD. נדרשים גם מחקרים נוספים כדי לקבוע את ההשפעות ארוכות הטווח של מעקב אחר ה-MD בהריון על השמנת יתר ותוצאות בריאותיות אחרות בילדות ובבגרות מאוחרת יותר.
