במחקר שפורסם לאחרונה ב- כתב העת הבינלאומי להשמנת יתרחוקרים חקרו את ההשפעות של טיפול משולב של פפטיד 1 (GLP-1) אנלוגי דמוי גלוקגון וטיפול בופרופיון/נלטרקסון על ירידה במשקל.
מחקר קליני: השפעת אנלוגי GLP-1 משולב ובופרופיון/נלטרקסון על ירידה במשקל: מחקר עוקבה רטרוספקטיבי. קרדיט תמונה: MillaF / Shutterstock
השמנת יתר קשורה למספר סיבוכים, כגון יתר לחץ דם, סוכרת, דלקת מפרקים ניוונית, סרטן, מוות קרדיווסקולרי ומוות מוקדם. תזונה ופעילות גופנית אופטימלית הם חלק בלתי נפרד מהטיפול בהשמנת יתר; עם זאת, שינויים בהתנהגות הבריאותית בלבד הם בדרך כלל בלתי ניתנים לקיימא או לא מספיקים, מה שמצריך טיפול תרופתי. הוצגו מספר טיפולים תרופתיים יעילים ובטוחים המקדמים ירידה במשקל ורמת משקל.
GLP-1 מעכב פפטיד הקשור לאגוטי ונוירופפטיד היפותלמוס Y לוויסות תיאבון הומיאוסטטי, הפחתת רעב והגברת השובע. ניסוי דיווח כי מנה שבועית של 1 מ"ג של semaglutide (אנלוגי GLP-1) קשורה לירידה במשקל של 6 ק"ג בחולי סוכרת. בופרופיון מעכב ספיגה חוזרת של נוראדרנלין ודופמין, בעוד שנלטרקסון הוא אנטגוניסט אופיואידי למסלול התגמול המזולימבי, ומפחית את התגמולים/הנאה או הרעב ההדוני.
מחקר הראה שטיפול בנלטרקסון ובופרופיון היה קשור לירידה במשקל הגוף הכולל (TBWL) של 5.2%. שילוב של טיפולים אלו המכוונים לרעב נהנתני מזולימבי וויסות תיאבון ההיפותלמוס עשוי להשפיע סינרגטית על הירידה במשקל. עם זאת, ההשפעות המשוערות של טיפול אנלוגי GLP-1 המשולב עם בופרופיון/נלטרקסון על ירידה במשקל אינן מוגדרות.
לגבי המחקר
במחקר הנוכחי, חוקרים קבעו את ההשפעות של טיפול משולב של אנלוגי GLP-1 וטיפול בופרופיון/נלטרקסון על ירידה במשקל בחולים שמנים. מבוגרים בני ≥ 19 עם אינדקס מסת גוף (BMI) ≥ 30 ק"ג/מ"ר2 ביקור במרפאה בוונקובר נכללו אם נרשמו להם אנלוגי GLP-1 להשמנה והיו להם ביקור מעקב לאחר שישה חודשים.
אנשים שקיבלו bupropion/naltrexone לפני טיפול אנלוגי GLP-1 ואלה עם טיפול כירורגי להשמנה לפני או במהלך המחקר לא נכללו. המשתתפים קיבלו המלצות לאורח חיים באמצעות פגישות ייעוץ או חומרים חינוכיים. נאספו נתונים על השימוש והמינון של אנלוגים של GLP-1, בופרופיון ונלטרקסון.
בנוסף, התקבלו נתונים על תרופות אחרות הקשורות לירידה במשקל, כגון מעכבי נתרן-גלוקוז קוטרנספורטר-2, משתנים ואורליסטט. מידע על גיל, מין, יתר לחץ דם, סוכרת, דיסליפידמיה, עישון, צריכת אלכוהול, דיכאון, חרדה וישיבה נאסף בתחילת המחקר. מאפייני הבסיס הושוו על ידי הטיפול התרופתי, כלומר, טיפול אנלוגי GLP-1 לבד או בשילוב עם Bupropion/naltrexone.
עבור חולי מונותרפיה אנלוגית GLP-1, אחוז ה-TBWL חושב מנקודת ההתחלה עד שישה ו-12 חודשים. לעומת זאת, עבור חולי טיפול משולב, זה הוערך מתחילת הטיפול התוסף בבופרופיון/נלטרקסון עד שישה ו-12 חודשים. המגיבים היו אלה עם ≥ 5% TBWL ל-GLP-1 אנלוגים; שאינם מגיבים היו אלה עם פחות מ-5% TBWL. מודל רגרסיה ליניארי בדק קשרים בין השימוש בטיפול משולב לאחוז TBWL ביחס למונותרפיה; הניתוח חזר על עצמו לאחר התאמה ל-BMI הבסיסי, הגיל והמינים.
ממצאים
בסך הכל, 415 משתתפים נכללו לניתוח. למעלה משלושה רבעים מהנבדקים היו נשים; לרוב האנשים היה BMI ≥ 40 ק"ג/מ"ר2. המשתתפים היו במעקב במשך כ-511 ימים, בממוצע. כל הנבדקים התחילו בטיפול מונותרפי אנלוגי GLP-1, ו-22.9% הוחלו בטיפול הנוסף (bupropion/naltrexone). מחלות נלוות היו דומות בין מטופלים שקיבלו מונותרפיה אנלוגית של GLP-1 וטיפול משולב.
עם זאת, מטופלות בטיפול משולב היו בסבירות נמוכה יותר ללקות בסוכרת ויותר ללקות בתסמונת השחלות הפוליציסטיות. בממוצע, למטופלים עם מונותרפיה וטיפול משולב היו 7.7 ו-6.1 ביקורי רופא, בהתאמה, במהלך השנה הראשונה. הטיפול הנוסף החל 150.4 ו-293.6 ימים לאחר התחלת מונותרפיה אנלוגית GLP-1 בקרב מגיבים ולא מגיבים, בהתאמה.
לאחר שנה, למקבלי מונותרפיה אנלוגית GLP-1 הייתה ירידה ממוצעת במשקל של 11.42 ק"ג, בעוד שלמטופלים בטיפול משולב הייתה ירידה ממוצעת במשקל של 5.51 ק"ג. אחוז ה-TBWL הממוצע היה 4.3% לאחר שישה חודשים ו-5.3% לאחר 12 חודשים בקרב המגיבים לאחר התחלת התוספת. האומדנים המקבילים בקרב הלא מגיבים היו 3.7% ו-4%, בהתאמה.
לא נצפו הבדלים משמעותיים באחוז ה-TBWL בין חולי מונותרפיה וטיפול משולב. אף על פי כן, הבדל משמעותי ניכר כאשר ריבד על ידי תגובה אנלוגית GLP-1; הטיפול המשולב היה קשור באופן מובהק לאחוז גבוה יותר של TBWL במגיבים ובאי-מגיבים בהשוואה למונותרפיה אנלוגית GLP-1 בלבד. הבדלים אלו נותרו בעקבות התאמות גיל, מין ו-BMI.
מסקנות
לסיכום, הממצאים ממחישים שהוספת טיפול בבופרופיון/נלטרקסון למונותרפיה אנלוגית GLP-1 מביאה לירידה נוספת במשקל, אפילו באלה עם תגובה ירודה בתחילה לטיפול המונותרפי. הירידה הנוספת במשקל עם בופרופיון/נלטרקסון הייתה 4% עד 5%. עם זאת, תוצאות אלו דורשות אישור בניסויים מבוקרים אקראיים.
