תוחלת חיים ואשפוז בית אבות באנשים עם דמנציה

תוחלת החיים הממוצעת של אנשים שאובחנו עם דמנציה נעה בין 9 שנים בגיל 60 ל-4.5 שנים בגיל 85 לנשים ומ-6.5 לקצת יותר משנתיים, בהתאמה, אצל גברים, מוצאת סקירה שיטתית של העדויות האחרונות ב- ה-BMJ הַיוֹם.

התוצאות מצביעות גם על כך ששליש מהאנשים עם דמנציה מאושפזים בבית אבות בתוך שלוש שנים ממועד האבחנה.

כמעט 10 מיליון אנשים ברחבי העולם מקבלים מדי שנה אבחנה של דמנציה, אך הערכות ההישרדות משתנות מאוד, ומעט מחקרים העריכו את הפרוגנוזה (מהלך המצב הסביר) במונחים של זמן לאשפוז בבית אבות.

כדי להבין זאת טוב יותר, חוקרים בהולנד יצאו לקבוע פרוגנוזה לאנשים עם אבחנה של דמנציה, הן עבור תוחלת החיים שנותרה והן עבור הזמן עד לאשפוז בבית אבות.

הממצאים שלהם מבוססים על 261 מחקרים שפורסמו בין 1984 ל-2024 (235 על הישרדות ו-79 על אשפוז בבית אבות) שכללו יותר מ-5 מיליון אנשים עם דמנציה (גיל ממוצע 79, 63% נשים).

המחקרים היו בעיקר מאירופה וצפון אמריקה עם זמן מעקב ממוצע של 7 שנים.

לאחר הערכת איכות המחקר, החוקרים מצאו שנראה כי ההישרדות הממוצעת מהאבחנה תלויה מאוד בגיל, נעה בין 8.9 שנים בגיל ממוצע של 60 לנשים ל-2.2 שנים בגיל ממוצע של 85 לגברים.

בסך הכל, דמנציה הפחיתה את תוחלת החיים בכשנתיים לאנשים עם אבחנה בגיל 85, 3-4 שנים עם אבחנה בגיל 80 ועד 13 שנים עם אבחנה בגיל 65.

ההישרדות הממוצעת הייתה ארוכה יותר ב-1.4 ​​שנים בקרב אוכלוסיות אסיה ו-1.4 שנים יותר בקרב אנשים עם מחלת אלצהיימר בהשוואה לסוגים אחרים של דמנציה.

הזמן הממוצע לאשפוז בבית אבות היה קצת יותר מ-3 שנים, כאשר 13% מהאנשים אושפזו בשנה הראשונה לאחר האבחון, עלו לשליש (35%) לאחר שלוש שנים ולמעלה ממחצית (57%) לאחר חמש שנים. עם זאת, המחברים מציינים שההערכות הללו פחות אמינות ויש לפרש אותן בזהירות.

אלו הם ממצאים תצפיתיים והמחברים מכירים בכך שהבדלים בשיטות המחקר ודיווח לא עקבי של מדדים כמו מצב סוציו-אקונומי, גזע, חומרת המחלה ומצבים קיימים עשויים להשפיע על הערכותיהם.

עם זאת, הם מציינים כי החיפוש המדוקדק ומיצוי הנתונים אפשרו ניתוחים של המספר הגדול ביותר של מחקרים עד כה לאורך תקופה ממושכת, "המציע פוטנציאל למידע פרוגנוסטי אינדיבידואלי ולתכנון טיפול".

הם מסכמים: "מחקרים עתידיים על פרוגנוזה אינדיבידואלית צריכים לכלול באופן אידיאלי מטופלים בזמן האבחון, תוך התחשבות בגורמים אישיים, גורמים חברתיים, שלב המחלה ותחלואה נלווית, תוך הערכת מדדי תוצאה תפקודיים רלוונטיים מעל ומעבר להישרדות בלבד."

במאמר מערכת מקושר, חוקרים מנורבגיה אומרים שלמרות שההבנה של הישרדות עם דמנציה התקדמה באופן משמעותי, המורכבות של חיזוי ציר הזמן לאשפוז בבית אבות נמשכת.

"כדי לשפר את שירותי הבריאות העתידיים ולייעל את איכות החיים עבור אנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם, זה חיוני שנמשיך לשאוף לתובנות מדויקות יותר רגישות הקשר", הם מסכמים.