במחקר שפורסם לאחרונה ב-JAMA Network Open, החוקרים בחנו את ההשפעה של חשיפה טרום לידתית ומוקדמת לחיים לרעש וזיהום אוויר על תוצאות בריאות הנפש, במיוחד דיכאון, חרדה וחוויות פסיכוטיות, אצל אנשים בגילאי 13 עד 24.
הממצאים גילו שחשיפה מוגברת לחלקיקים עדינים (PM2.5) במהלך ההיריון והילדות קשורה לשיעור גבוה יותר של דיכאון וחוויות פסיכוטיות.
יתר על כן, רמות גבוהות יותר של זיהום רעש במהלך הילדות וההתבגרות נקשרו לרמות חרדה מוגברות. מחקר זה מדגיש את ההשפעה המשמעותית של חשיפה לזיהום מוקדם בחיים על בריאותם הנפשית של צעירים.
לימוד: חשיפה לזיהום אוויר ורעש בגיל הרך ובבריאות הנפש מגיל ההתבגרות ועד הבגרות הצעירה. קרדיט תמונה: Mihail Fedorenko/Shutterstock.com
רקע כללי
מחקר קיים מדגיש את התקופות הקריטיות של הילדות, ההתבגרות והבגרות המוקדמת להתפתחות של הפרעות פסיכיאטריות, כאשר כמעט שני שלישים מהאנשים שנפגעו חולים עד גיל 25.
מחקרים קודמים הציעו קשר בין זיהום אוויר לבעיות פסיכיאטריות, כולל מצב רוח, הפרעות רגשיות ופסיכוטיות, באמצעות מנגנונים כמו דלקת עצבית ולחץ חמצוני.
למרות זאת, נותרו פערים מחקריים משמעותיים, במיוחד בנוגע להשפעת החשיפה במהלך החיים המוקדמים, כולל תקופות טרום לידתי, על בריאות הנפש.
בנוסף, מעט מחקרים חקרו את הקשר בין זיהום אוויר לבריאות הנפש של בני נוער או את תפקידו של זיהום הרעש.
לגבי המחקר
המחקר הנוכחי נועד לטפל בפערים מחקריים קיימים על ידי שימוש בנתוני זיהום ברזולוציה גבוהה המקושרים לקבוצה אורכית, תוך התמקדות בדיכאון, חרדה וחוויות פסיכוטיות, כדי לקדם את ההבנה כיצד חשיפה לזיהום בגיל מוקדם משפיעה על בריאות הנפש מגיל ההתבגרות ועד הבגרות המוקדמת. .
המחקר האורך כלל נשים הרות בבריסטול, בריטניה ובסביבותיה, שתאריך היעד שלהן היה במהלך 16 החודשים החל מאפריל 1991 והסתיימו בדצמבר 1992, והביאו ל-13,988 ילדים בחיים בגיל שנה. בגיל 7, המדגם גדל ל-14,901 תינוקות.
המחקר השתמש במודל ELAPSE ובמפות הרעש של ממשלת בריטניה כדי לאסוף נתונים ברזולוציה גבוהה על מזהמי אוויר, כלומר חנקן דו חמצני (NO2) ו-PM2.5.
כמו כן נאסף זיהום רעש הקשור לכתובות מגורים מהריון ועד גיל 12. בריאותם הנפשית של המשתתפים הוערכה בגילאי 13, 18 ו-24 באמצעות ראיונות וכלי אבחון לדיכאון, חרדה וחוויות פסיכוטיות.
משתנים כללו גורמים ברמת הפרט והמשפחה כמו אתניות, היסטוריה פסיכיאטרית משפחתית, מעמד חברתי של האם, השכלה וגורמים ברמת השכונה כמו צפיפות אוכלוסין ושטח ירוק.
ניתוחים סטטיסטיים כללו מודלים של רגרסיה לוגיסטית שהותאם למבלבלים פוטנציאליים, עם זקיפות מרובות ששימשו לנתונים חסרים. חושבו יחסי סיכויים מותאמים (AOR).
ניתוחי רגישות נחשבו השפעות מזהמות בו-זמניות, יציבות מגורים ותת-ערכות נתונים שלמות כדי להבטיח את איתנות הממצאים.
ממצאים
מדגם המחקר כלל 9,065 משתתפים, עם גיל ממוצע של 24.5 שנים במעקב, 51.4% היו נשים ו-95.8% היו לבנים מבחינה אתנית.
נתוני בריאות הנפש הראו כי 19.5% מהמשתתפים דיווחו שחוו אפיזודות פסיכוטיות, ו-11.4% דיווחו שיש להם דיכאון. בנוסף, 9.7% דיווחו על חרדה.
חשיפה גבוהה יותר ל-PM2.5 במהלך ההריון והילדות הייתה קשורה לסיכויים מוגברים לחוויות פסיכוטיות (AOR, 1.11 ו-1.09, בהתאמה). חשיפה ל-PM2.5 במהלך ההריון נמצאה גם בקורלציה עם שיעורי דיכאון גבוהים יותר (AOR, 1.10).
לעומת זאת, חשיפה לזיהום רעש בילדות ובגיל ההתבגרות הייתה קשורה לחרדה גבוהה יותר (AOR, 1.19 ו-1.22, בהתאמה).
לא נמצא קשר מובהק בין חשיפה ל-NO2 לבין תוצאות בריאות הנפש לאחר התאמה למשתנים משתנים.
התוצאות מדגישות את החשיבות של חשיפה לזיהום בגיל מוקדם על בריאות הנפש, מה שמצביע על כך שהתערבויות המכוונות להפחתת רעש וזיהום אוויר יכולות לשפר את תוצאות בריאות הנפש של בני נוער. ניתוחי רגישות תמכו בחוסן של ממצאים אלה.
מסקנות
במחקר עוקבת לידה אורכי זה שנמשך כ-25 שנים, חשיפה ל-PM2.5 בגיל מוקדם במהלך ההריון והילדות הייתה קשורה לחוויות פסיכוטיות מוגברות ודיכאון.
בנוסף, זיהום רעש בילדות ובני נוער היה קשור לחרדה גבוהה יותר. הקשרים הללו נותרו משמעותיים לאחר התאמה למספר מבלבלים פוטנציאליים, והדגישו את החשיבות של חשיפות סביבתיות מוקדמות בחיים בתוצאות בריאות הנפש.
בהשוואה למחקרים קודמים, מחקר זה מדגיש את ההשפעות המזיקות במיוחד של זיהום אוויר טרום לידתי וגיל הרך על בריאות הנפש, בניגוד לממצאים הקשורים לחשיפה של מבוגרים.
המחקר גם מתיישב עם ראיות קיימות על השפעת זיהום הרעש על חרדה, תוך שימת דגש על תפקידם של מתח והפרעות שינה.
נקודות החוזק של המחקר כוללות את תקופת המעקב הארוכה שלו והתאמת משתנים משתנים מקיפים. עם זאת, יש הכרה במגבלות כגון האופי התצפיתי של הנתונים, בלבול שיורי פוטנציאלי ושגיאות מדידה בנתוני הזיהום. יכולת ההכללה של המחקר עשויה להיות מוגבלת בשל המחזור האמיד יחסית והפחות מגוון.
מחקר עתידי צריך להתמקד במדידות זיהום מדויקות יותר, כולל הערכות חשיפה אישיות, ולחקור תכנונים מעין ניסויים כדי לבסס טוב יותר סיבתיות. בנוסף, חקירת מודלים של מסלול חיים ותקופות רגישות לעומת השפעות מצטברות במערכים גדולים יותר יכולה להבהיר עוד יותר את המסלולים המקשרים בין זיהום לבריאות נפשית.
