ממצאים
מחקר בראשות חוקרים ממרכז הסרטן המקיף של UCLA Health Jonsson שופך אור על התאוששות טסטוסטרון בעקבות טיפול במניעת אנדרוגנים (ADT) בגברים העוברים הקרנות לסרטן הערמונית, ומספק תובנות מפתח למיטוב הטיפול בחולים.
החוקרים מצאו כי טסטוסטרון, גיל ומשך ADT הם מנבאים משמעותיים להתאוששות הטסטוסטרון. המחקר, שניתח נתונים מחמישה מחקרים אקראיים מבוקרים גדולים שכללו 1,444 מטופלים, הוכיח כי התאוששות הטסטוסטרון יכולה להשתנות באופן משמעותי בין אנשים. המחקר מציג גם נומוגרמה, כלי חיזוי המאפשר לרופאים להעריך את זמני ההחלמה על סמך מאפיינים ספציפיים למטופל.
רֶקַע
ADT, המשמש לעתים קרובות בשילוב עם הקרנות לטיפול בסרטן הערמונית, מוריד משמעותית את רמות הטסטוסטרון, מה שמוביל לתופעות לוואי כגון עייפות, אובדן חשק המיני ושינויים במצב הרוח, שעלולים להשפיע על איכות החיים של החולים. הבנת התאוששות הטסטוסטרון לאחר ADT היא חיונית לשיפור תוצאות המטופלים, מכיוון שהיא מאפשרת לרופאים לאזן בין היתרונות הלוחמים בסרטן של דיכוי טסטוסטרון עם תופעות הלוואי המחלישות שלו. מחקר זה מספק מסגרת נחוצה כדי לעזור למטופלים לצפות את לוח הזמנים של ההחלמה שלהם ולנהל את תופעות הלוואי הללו בצורה יעילה יותר.
תוצאות
החוקרים גילו שזמן ההחלמה מושפע מאורך הטיפול ב-ADT, כאשר גיל מבוגר ורמות טסטוסטרון נמוכות יותר קשורות להחלמה איטית יותר. הם גם מצאו שעבור גברים המקבלים שישה חודשים של ADT, שמירה על רמות טסטוסטרון נמוכות במשך כ-11 חודשים עשויה להוביל לשיפור ההישרדות ללא גרורות, מה שמצביע על כך שתקופת דיכוי ארוכה יותר עשויה להועיל אפילו במשטרי ADT קצרים יותר.
פְּגִיעָה
לתוצאות יש השלכות חשובות על הפרקטיקה הקלינית, במיוחד כאשר נעשה שימוש יותר ויותר בטיפולים חדשים יותר המציעים התאוששות מהירה של טסטוסטרון. עבור גברים העוברים משטרי ADT קצרים יותר, הממצאים מצביעים על כך שהחלמה איטית יותר של טסטוסטרון, כפי שניתן לראות בטיפולים מסורתיים, עשויה להציע שליטה טובה יותר בסרטן.
"הממצאים שלנו נותנים למטופלים ולרופאים תובנות חשובות לגבי מה לצפות לאחר טיפול ADT, עוזרים להם לקבל החלטות מושכלות לגבי ניהול תופעות הלוואי ושיפור התוצאות ארוכות הטווח", אמר מחבר בכיר של המחקר ד"ר עמר קישן, סגן יו"ר בכיר לקרינה אונקולוגיה בבית הספר לרפואה של דוד גפן ב-UCLA.
כְּתַב הָעֵת
המחקר פורסם בכתב העת European Urology.
מחברים
המחברים הראשונים של המחקר הם Tahmineh Romero מ-UCLA ו-Wee Loon Ong מאוניברסיטת מונאש במלבורן, אוסטרליה. מחברים אחרים של UCLA כוללים את ג'ון ניקיטס, מייקל סטיינברג, לוקה ואלה, מתיו רטיג, ניקולס ניקולס, טומי ג'יאנג, רוברט רייטר וסרירם אלסוואראפו.
מימון
העבודה נתמכה בחלקה על ידי מענקים מהמכונים הלאומיים לבריאות, החברה הרדיולוגית של צפון אמריקה, STOP Cancer, הקרן לסרטן הערמונית, משרד ההגנה האמריקאי ומרכז הסרטן המקיף של UCLA Health Jonsson.
