מחקר מהמרכז הרפואי האוניברסיטאי Radboud מגלה שתאי T ממערכת החיסון האדפטיבית יכולים לתמרן את הזיכרון של תאי חיסון מולדים. בעבר, האמינו שהזיכרון של תאי חיסון מולדים פועל באופן עצמאי. הקשר המפתיע הזה פותח אפשרויות חדשות לטיפול במחלות שונות. מודל של עכבר מראה שאין צורך בתרופות מדכאות חיסון לאחר השתלת איברים אם האינטראקציה הזו בין תאי T לבין החסינות המולדת נחסמת זמנית לאחר ההשתלה.
מערכת החיסון האדפטיבית מתפתחת באמצעות זיהומים שאנשים חווים. תגובה חיסונית זו איטית להתפתח, ספציפית מאוד כנגד פתוגנים ומשתמשת בתאי זיכרון. בנוסף, ישנה מערכת החיסון המולדת, המגיבה הרבה יותר מהר לפולשים ומשמשת כקו הגנה ראשון. לפני כעשר שנים התגלה שגם לתאי המערכת המולדת יש זיכרון, מה שמאפשר להם להגיב חזק ומהיר יותר לזיהומים חוזרים. זה נקרא חסינות מאומנת.
עד כה נחשבה חסינות מאומנת כתהליך עצמאי של תאי חיסון מולדים. עם זאת, מחקר של צוות בינלאומי בראשות Raphaël Duivenvoorden והחוקרת Maaike Jacobs מ-Radboudumc גילה כעת שתאי T ממערכת החיסון האדפטיבית ממלאים תפקיד מכריע בוויסות החסינות המאומנת. הם גילו שזה מתרחש באמצעות מגע ישיר בין תאים דרך מולקולת CD40.
הַשׁתָלָה
ממצא זה מציע אפשרויות חדשות לטיפול במצבים שונים שבהם חסינות מאומנת משחקת תפקיד, כגון הפרעות אוטואימוניות, סרטן, מחלות לב וכלי דם והשתלת איברים. החוקרים הדגימו במודל עכבר כי לב מושתל מתקבל על ידי המושתל למשך זמן רב כאשר האינטראקציה בין תאי T למערכת החיסון המולדת נחסמת לזמן קצר לאחר ההשתלה.
במודל זה, החוקרים השתמשו בננו-חלקיקים עם תרופות המשולבות המעכבות את האות CD40. הם שילבו שלוש זריקות של ננו-חלקיקים אלו עם זריקה אחת של התרופה הקיימת CTLA4-Ig במהלך השבוע הראשון לאחר השתלת הלב. זה הוביל לקבלה ארוכת טווח של הלב המושתל, ללא צורך נוסף בתרופות מדכאות חיסון אחרות.
זֵכֶר
העובדה שלמערכת החיסון המולדת יש זיכרון חיונית להגנת הגוף. עם זאת, לפעמים מערכת החיסון המולדת פעילה יתר על המידה, כמו במחלות אוטואימוניות, מחלות לב וכלי דם, ובמהלך השתלות איברים, ולזיכרון זה יכולות להיות השפעות מזיקות. הבנת המנגנונים המולקולריים מאחורי זיכרון זה חיונית לפיכך לפיתוח טיפולים חדשים.
מחקר זה מראה כי להפעלת הזיכרון של מערכת החיסון המולדת יש פוטנציאל כאסטרטגיה טיפולית חדשה בהשתלת איברים. Duivenvoorden מסכם: 'בשנים הקרובות, נמשיך במחקר זה במטרה להפוך את אסטרטגיית הטיפול הזו לאפשרית בבני אדם.'
