אני מבויש. לא מההתבטאויות הנמוכות של הרב עובדיה כלפי הציונות הדתית בכלל והרב דוד סתיו בפרט. מרמה כזו, קשה להגיד, אבל התרגלנו לכך, שכבודו (הרב עובדיה יוסף, כמובן) יכול להיות ענק בפסיקה, אבל היפוכו של דבר באינטליגנציות אחרות. אני מתבייש, וגם מתקשה להתרגל ל-‘שתיקת הכבשים’ של הציונות הדתית נוכח מתקפות ברוטאליות אלה, גם אם יוצאות מפיו של מי שנחשב כענק בתורה, גדול הדור או כל…… תואר מרשים שתבחרו.

כאשר לפני הבחירות האחרונות לכנסת הגדיר אותנו כבודו כ’גויים’ – היו מאתנו שחשבו שזה גשם, ולא יריקה, ח”ו. הרי לא תצפה מאישיות רבנית רמת מעלה שכזאת שיתבטא ככה כלפי מאות אלפים יהודים מאמינים ונאמנים, גם אם לא שמו ש”ס בקלפי. ‘מקורביו הסיתו אותו’, הסבירו. ‘אתם לא מבינים את שפתו’, החרו אחריהם כמה מנערי ביתו. הכאפות שחטפנו מכבודו לא הפריעו לכמה ממנהיגינו הרוחניים והפוליטיים כאחד לעלות לרגל לביתו, ולהתבשם מסטירות הלחי של מרן. (מודה – גם אני הייתי בין אלה שהתבשמו מהסטירה, אבל זה היה לפני קרוב לשנתיים, שעה שהייתי שותף לדיל ש”ס-מפד”ל בבחירת הרבנים הראשיים כאן). נו, מילא, כאשר ירד כבודו על כולנו – היינו תחת מטרייה אחת, התנחמנו זה בזה, והמשכנו הלאה.

עתה, הירייה הייתה לכאורה ב’בודדת’. סימון מטרה: ‘הרב דוד סתיו’ – אש נשק קל, ארטילריה, הכל כשר כדי למנוע היבחרו לתפקיד הרם. המטרה מקדשת את כל האמצעים. לשון הרע/ רכילות/ הלבנת פני חברו/ פגיעה בתלמיד חכם, במשפחתו, בילדיו – מי סופר? למי איכפת?. ‘כבודו’ בתוך החממה ברחוב הקבלן, מוקף בעדת מקורביו המריעים ושמחים (תשאלו את אריה דרעי) לכל הצלפה.

לענ”ד, הגיע הזמן שגם רבננו וגם פוליטיקאינו, יישירו מבט מול המראה. משתקף ‘כבודו’ את הרב דוד סתיו, בצורה הנמוכה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, הגיע הזמן שיהיה זה זמן מתן גט כריתות של הציונות הדתית כולה, אבל כולה, מ”כבודו”. הוא תקף את הרב סתיו – אבל פגע בנו. בכל מי שרואה עצמו משויך למחנה הדתי-לאומי, אם עוד אפשר בכלל להגדיר קבוצה זו כ’מחנה’.

אני מרגיש מבויש, כבר לא מאותו ‘כבודו’. אני מבויש, איך זה שעה אחרי ה’יציאה’ של “כבודו’ נגד הרב סתיו, ‘יציאה’ ברמה הנמוכה ביותר, לא התייצבו אלפי חניכי הישיבות התיכוניות ובנות האולפנות, הבוגרים והבוגרות, חניכי בנ”ע ו’עזרא’ (כן, הרב סתיו נושא גם בתואר רב תנועת ה’עזרא’), מול ביתו של ‘כבודו’ ברחוב הקבלן בירושלים להשמיע באוזניו ובאוזני באי ביתו, מה הם חושבים על התנהגותו. ואם חששו, אולי לפחות היו מתייצבים להפגנת הזדהות ותמיכה מול ביתו של הרב סתיו. אני יותר ממאוכזב מכך שכל אותם רבנים, גם אלה שהיו שותפים במאמץ לסנדל את הסיכוי להיבחרו של הרב סתיו לתפקיד הרב הראשי לישראל, לא מקיימים כינוס חירום לתמיכה ברב סתיו, לחיזוקו, בלי קשר למידת התמיכה שלהם במועמדותו לתפקיד. נכון, הרב דרוקמן יצא חוצץ נגד התבטאותו של הרב עובדיה. היכן האחרים? היכן אותם רבנים שידם הייתה קלה כאשר תקפו את הרב סתיו?

עד כדי כך חוששים מ’כבודו’?. או אולי הם חושבים ‘זכה, נעשתה מלאכתו בידי אחרים’? לאן התדרדרנו.

 פורסם לראשונה בדתילי-רעננה