נקודת מבט מחקרית חדשה פורסמה ב הְזדַקְנוּת ((ארה"ב מזדקנת) כרך 17, גיליון 5, ב- 5 במאי 2025, תחת הכותרת "שעוני מתילציה להערכת התערבויות נגד אייג'ינג."
במאמר זה בפרספקטיבה, ד"ר ג'וש מיטלדורף בוחן כיצד שעונים אפיגנטיים נוכחיים המשמשים להערכת מדענים מטעים של גילאים ביולוגיים שמנסים להעריך טיפולים נגד אייג'ינג. העיתון מאתגר הנחה רחבה: שכל השינויים במתילציה של DNA עם הגיל תקפים באותה מידה למדידת ירידה ביולוגית. ד"ר מיטלדורף מציע כי אי ההבחנה בין סוגים שונים של שינויים אפיגנטיים עלולה להוביל למסקנות לא מדויקות, ואף עלול להעדיף טיפולים שמפחיתים את תהליכי התיקון ולא להרחיב את אורך החיים הבריא.
שעוני מתילציה הפכו לכלי פופולרי במחקר מזדקן. שעונים אלה משתמשים בדפוסים של מתילציה של DNA, סוג של ויסות גנים המשתנה לאורך זמן, כדי לחזות את גילו הביולוגי של האדם. מכיוון שמחקרי ההזדקנות האנושיים הם ארוכים ויקרים, שעונים אלה מציעים דרך מהירה יותר להעריך אם טיפול מאט או הופך את ההזדקנות. עם זאת, מאמר זה מזהיר כי לא כל שינויי המתילציה שווים במשמעות או בתוצאה.
הפרספקטיבה מזהה שתי קטגוריות עיקריות של שינויים במתילציה המתרחשים עם הגיל. נראה כי סוג אחד, שנקרא 'סוג 1', תומך ברעיון כי ניתן לתכנת הזדקנות, כאשר פעילות הגנים משתנה בדרכים העלולות לגרום נזק, כמו יותר דלקת או אובדן תאים מוגבר. הסוג השני, "סוג 2", כרוך בפעילות גנים מוגברת שמטרתה לתקן נזק הקשור לגיל. אם טיפול מקטין את הפעילות של גנים מסוג 2, נראה כי הוא מאט את ההזדקנות תוך הפריעה למעשה לתגובת התיקון של הגוף.
"באופן פרדוקסאלי, התערבות ש"החזרת" את שעון המתילציה של הגוף למצב צעיר יותר מכבה מנגנוני תיקון חיוניים, כך שסביר להניח שהוא לא יכול לבריאות ואריכות חיים. "
הבחנה זו חשובה מכיוון שרוב שעוני המתילציה, כולל דגמים פופולריים כמו Grimage, אינם מפרידים בין שני סוגים אלה. כתוצאה מכך, הם עשויים להציע באופן שגוי כי טיפול הופך את ההזדקנות כאשר הוא מדכא רק מנגנוני תיקון מועילים. לדברי ד"ר מיטלדורף, הדבר עלול לגרום לחוקרים להסיק את המסקנות הלא נכונות ולהאט שלא בכוונה את ההתקדמות במחקר אנטי-אייג'ינג.
המחבר מתייחס גם למגמה הולכת וגוברת בקהילה המדעית שמטרתה להסביר מתילציה הקשורה לגיל כסחף אקראי ולא שינוי מכוון. בניתוח פיילוט המשתמש בנתונים הזמינים לציבור, ד"ר מיטלדורף ניסה לבנות שעון המבוסס אך ורק על שינויים סטוכסטיים, או אקראיים. התוצאות הראו מתאם חלש עם הגיל, מה שמרמז כי סחף אקראי הוא בסיס לא אמין להערכת הזדקנות ביולוגית.
ד"ר מיטלדורף טוען כי מרבית שינויי המתילציה הקשורים לגיל הם ככל הנראה מכוונים ומווסתים, ולא אקראיים. אם כן, יש לעודד שעונים אפיגנטיים כדי לשקף את המטרה הביולוגית מאחורי משמרות מתילציה. מבלי להבחין בין שינויים המצביעים על נזק לבין אלה המצביעים על תיקון, שעונים נוכחיים עשויים לא רק לגיל לא ממורה אלא גם לאסטרטגיות התערבות מוטעות.
מאמר זה מדגיש את הצורך הדחוף לשפר את אופן התפרשות נתוני המתילציה לפני שעונים כאלה יכולים להעריך באופן אמין טיפולים נגד אייג'ינג. הבנה ברורה יותר של דפוסים מולקולריים אלה עשויה לעזור לעצב מחדש את העתיד של הערכת מחקר וטיפול בהזדקנות.
