לא כל הבדידות זהה – מחקרים חדשים מראים כי בדידות רגשית מזיקה יותר מאשר בדידות חברתית, משפיעות על בריאות הנפש ואף הגברת הסיכון לתמותה. הבנת הבחנה זו יכולה לשנות התערבויות ואסטרטגיות לבריאות הציבור.
מדוע בדידות דורשת גישה רב ממדית: סקירה עלילתית ביקורתית. קרדיט תמונה: אפריקה החדשה / Shutterstock
בסקירה שפורסמה לאחרונה בכתב העת בריאות הנפש של הטבעקבוצת מחברים העריכה את המגבלות של מסגרת בדידות חד ממדית ודוגלת במודל רב ממדי לשיפור ההבנה, ההתערבויות ואסטרטגיות בריאות הציבור.
רֶקַע
תאר לעצמך לשבת בחדר צפוף ובכל זאת מרגיש עמוק לבד. אתה לא לבד בחוויה הזו; באופן גלובלי, כמעט 33% מהמבוגרים מדווחים על תחושת בודדה. בדידות היא משבר בריאותי עולמי הולך וגובר, המוכר על ידי ארגון הבריאות העולמי כדאגה גדולה לבריאות הציבור. מחקרים מקשרים בין בדידות לסיכונים גבוהים יותר של מחלות לב, דיכאון, שימוש בחומרים ואפילו תמותה מוקדמת. מחקרים אורכיים מצביעים על כך שבדידות יכולה להגדיל משמעותית את הסיכון לתמותה, כאשר בדידות רגשית (EL) מזיקה במיוחד בגלל הקשר שלה עם לחץ כרוני ותפקוד לקוי של החיסון.
בעוד שבדידות נתפסת לעתים קרובות כחוויה יחידה, היא למעשה מורכבת מממדים מובחנים – בדידות רגשית (EL) (היעדר נתפס של מערכות יחסים עמוקות, אינטימיות) ובדידות חברתית (SL) (היעדר רשתות חברתיות רחבות יותר ואינטגרציה). ל- EL יש קשרים חזקים יותר למצוקה נפשית, ואילו SL משקפת ניתוק חברתי רחב יותר. המודל הבלתי ממדי הרווח מגביל את היכולת שלנו לפתח התערבויות יעילות. עשרות שנים של מחקר פסיכולוגי, המתוארך לווייס (1973), תמכו בגישה דו-ממדית זו, ובכל זאת היא נשארת בשימוש במדיניות ובמסגרות קליניות. יש צורך במחקר נוסף כדי לשכלל את ההבחנה הזו ואת השלכותיו.
תמיכה אמפירית בגישה הרב -ממדית
מחקרים מבדילים בעקביות את EL ו- SL בהתבסס על קודמותיהם הייחודיות וההשפעות הפסיכולוגיות שלהם. EL קשורה קשר הדוק למצוקה רגשית, דיכאון וחרדה, ואילו SL קשורה יותר לגירעונות בתמיכה חברתית ועזרה אינסטרומנטלית. לדוגמה, מחקרים אמפיריים המשתמשים בסולם הבדידות של UCLA וסולם הבדידות מסוג Rasch (RTLS) מגלים בעקביות כי EL מתאם מאוד לתחושות של נטישה ומצוקה הקשורה לחיבור, ואילו SL קשורה למעבר חיים כמו מעבר דירה או אובדן עבודה. בנוסף, סביר להניח כי EL לחזות הפרעות פסיכולוגיות, בעוד שלעתים קרובות SL מקלה באמצעות אינטראקציה חברתית מוגברת.
וריאציות דמוגרפיות בבדידות
בדידות אינה אחידה בין אוכלוסיות; זה משתנה לפי מין וגיל. נשים נוטות לדווח על רמות גבוהות יותר של EL, בעוד שגברים מדווחים על רמות גבוהות יותר של SL. אי התאמה זו עשויה להיות מושפעת מנורמות חברתיות, בהן נשים בדרך כלל מתעדפות קשרים רגשיים עמוקים, ואילו גברים עשויים לעסוק יותר באינטראקציות חברתיות ברמה השטחית. מבחינת הגיל, EL נפוצה ביותר בקרב מבוגרים צעירים ואנשים מבוגרים, ואילו SL פסגת בגיל העמידה ויורדים בחיים המאוחרים יותר. מעניין לציין כי מחקרים אחרונים מראים כי EL אצל מבוגרים צעירים עשויה להיות קשורה לשימוש יתר של מדיה חברתית, תוך חיזוק הרעיון כי קשרים מקוונים אינם בהכרח מקלים על רגשות עמוקים יותר של בדידות רגשית. דפוסים אלה מראים כי EL מונעת על ידי שינויים במערכות יחסים אינטימיות, בעוד SL מושפעת יותר מהשתתפות חברתית ותפקידי חיים.
השלכות קליניות של EL ו- SL
להבנת הבדידות כרב -ממדית יש השלכות משמעותיות על התרגול הקליני. EL קשורה ביתר שאת למצבים של בריאות הנפש כמו דיכאון וחרדה. לעומת זאת, SL פחות קשורה ישירות למצוקה פסיכולוגית אך נותרה אינדיקטור לניתוק חברתי. מטה-אנליזות של התערבויות בדידות הראו כי לעתים קרובות גישות גנריות נכשלות מכיוון שהן אינן מבדילות בין EL ל- SL, מה שמוביל לתוצאות לא עקביות. מחקרי חתך רוחביים מצביעים על כך ש- EL תורמת לתסמינים דיכאוניים יותר מ- SL, ומחקר אורכי מצביע על כך של- EL יש ערך חזוי חזק יותר להידרדרות של בריאות הנפש לטווח הארוך. לעומת זאת, לעתים קרובות ניתן לטפל ב- SL באמצעות התערבויות חברתיות המעודדות השתתפות קבוצתית ומעורבות קהילתית.
תוצאות בדידות ובריאות
לבדידות השלכות עמוקות על סיכון בריאותי ותמותה גופנית. מחקרים אורכיים מראים כי EL, בפרט, קשורה לעלייה בשיעורי התמותה, גם לאחר בקרה על מצבים רפואיים וגורמים דמוגרפיים. הסבר אחד הוא שאל מפעיל תגובות לחץ כרוניות, מה שמוביל להשפעות פיזיולוגיות שליליות כמו דלקת ותפקוד חיסוני מוחלש. לדוגמה, מחקר בן חמש שנים שנערך על תושבי בית האבות מצא כי EL, אך לא SL, היה מנבא משמעותי לתמותה קודמת, מה שמחזק את השפעתו הייחודית על הבריאות. בעוד ש- SL מציגה גם סיכונים בריאותיים, נראה כי השפעתו על התמותה חמורה פחות מזו של EL.
התערבויות ואסטרטגיות טיפול
יש להתאים התערבויות יעילות לבדידות על סמך האם אדם חווה EL או SL. התייחסות ל- EL דורשת טיפול בהתמקדות בהעמקת קשרים רגשיים, ארגון מחדש קוגניטיבי והתערבויות מבוססות התקשרות. תוכניות המטפחות קשרים משמעותיים, כמו קבוצות תמיכה עמיתים, עשויות לעזור להקל על EL. התייחסות ל- SL מחייבת תוכניות אינטגרציה חברתית, מעורבות קהילתית וטכניקות הפעלה התנהגותיות. עידוד השתתפות בפעילויות קבוצתיות מובנות יכול לשפר את הקישוריות החברתית ולהפחית את הבידוד הנתפס.
עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שהתערבויות רבות קיימות אינן מבדילות את ההבחנה הזו, מה שעשוי להסביר מדוע תוכניות הפחתת בדידות רחבות זכו להצלחה מוגבלת. לדוגמה, טכניקות הפעלה התנהגותיות פועלות היטב עבור SL אך עשו מעט כדי להקל על EL, הדורשות התערבויות המכוונות לאבטחה יחסית עמוקה יותר. למרות גישות אלה, התערבויות עדכניות לרוב אינן מצליחות להבדיל בין EL ל- SL, מה שמגביל את יעילותן.
השלכות לבריאות הציבור
מנקודת מבט של בריאות הציבור, יש לטפל בבדידות ברמות מרובות – אינדיבידואלי, קהילתי וחברתי. מגיפת ה- COVID-19 סיפקה מקרה מבחן בעולם האמיתי, והדגים כיצד הנעילות גדלו באופן לא פרופורציונאלי על ידי ניתוק קשרים רגשיים עמוקים, ואילו השפעות SL היו פחות בולטות באוכלוסיות מסוימות. המגיפה הדגישה את הצורך הדחוף ביוזמות ממוקדות לבריאות הציבור.
יוזמות לבריאות הציבור, כמו מרשם חברתי ותוכניות מבוססות קהילה, עשויות לעזור להפחית את השפעות הבדידות. יש לעשות גם מאמצים לשיפור הקרנה וגילוי מוקדם של בדידות במסגרות הבריאות הקליניות והראשוניות. מספר הולך וגדל של חוקרים תומכים בהערכות בדידות שגרתיות במסגרות הבריאות, בדומה להקרנות דיכאון, כדי לזהות אנשים בסיכון מוקדם.
מסקנות
לסיכום, סקירה זו מדגישה את חסרונותיה של גישה חד -ממדית לבדידות ומדגישה את חשיבות ההבחנה בין בדידות רגשית וחברתית. בדידות רגשית מהווה סיכון גדול יותר להפרעות בבריאות הנפש, שימוש לרעה בחומרים ותמותה, ואילו הבדידות החברתית משפיעה בעיקר על שילוב חברתי. על מחקר עתידי לתעדף פיתוח אמצעים מאומתים פסיכומטרית המבדילים בין EL ל- SL, להבטיח כי ההתערבויות מותאמות מדעיות ולא מיושמות באופן נרחב.
יש להתאים התערבויות בהתאם, עם תמיכה יחסית עמוקה בבדידות רגשית ומעורבות קהילתית רחבה יותר לבדידות חברתית. מחקר עתידי צריך לשכלל את הערכות הבדידות, ולהבטיח שהתערבויות הן מבוססות ראיות ומותאמות אישית. הכרה באופי הרב-ממדי של בדידות היא קריטית לפיתוח מדיניות יעילה לבריאות הציבור ולשיפור הרווחה הפרטנית והחברתית.