שבריריות מאיימת על אנשים מבוגרים מכיוון שהיא מגבירה את פגיעותם לתוצאות בריאותיות מזיקות, כגון נפילה, אשפוז ארוך יותר או אפילו קיצור תוחלת החיים. מחקר חדש שחוקר את הקשר בין שבריריות וסיכון תמותה מצביע על שמירה על תפקוד הגונדה כאסטרטגיה חזקה להילחם בשבריריות בסוף החיים.
המחקר שנערך על ידי מדענים מהמרכז למחקרי אריכות ימים יוצאי דופן של קרן ג'רלד פ. מרפי לסרטן פורסם בשבוע שעבר בכתב העת המדעי בעל ביקורת עמיתים דוחות מדעיים.
קרן הסרטן ג'רלד פ. מרפי היא מכון מחקר ללא מטרות רווח המתמקד בסרטן והזדקנות. הוא מבוסס בפארק המחקר Purdue של ווסט לאפייט.
עד כה, המחקר על שבריריות פיזית התמקד בעיקר בהבנת גורמים המובילים להתפתחות שבריריות כדי לגלות אסטרטגיות שעשויות למנוע או לדחות שבריריות. לעומת זאת, תשומת לב מועטה יחסית התמקדה בגורמים שעשויים להשפיע על גמישות השבריריות, כך שפחות השלכות בריאותיות שליליות מתרחשות ברגע שחולשה מתרחשת. תוצאות המחקר החדש מצביעות על כך שציר ה-HPG – מערכת הגוף לווסת את ייצור ההורמון טסטוסטרון – יכול להשפיע באופן משמעותי על הקטלניות של שבריריות בגיל מאוחר.
העבודה שלנו מספקת את התיאור הראשון של הקשר בין שלמות ציר ה-HPG לבין סיכון התמותה הקשור לשבריריות בגיל מאוחר. לכלבים זכרים עם משך הזמן הקצר ביותר של חשיפה לאשך היה סיכון גבוה מאוד לתמותה הקשור לשבריריות בגיל מאוחר, בעוד שתוצאות התמותה של שבריריות גוברת נמחקו אצל זכרים עם החשיפה הארוכה ביותר לגונדה".
דיוויד ג'יי ווטרס, DVM, PhD, מנהל המרכז לחקר אריכות ימים יוצאי דופן של קרן מרפי
העבודה חשובה מכיוון שהיא מתייחסת ישירות לשאלה קריטית: אילו גורמים מעצבים את ההיבטים הקריטיים של הפיזיולוגיה – ההקשר הקריטי – שיכולים להפחית את ההשפעה השלילית של הגברת השבריריות על תוצאות הבריאות, כולל תמותה?
"על בסיס הממצאים שלנו, אנו מציעים שתפקוד ציר ה-HPG הוא רגולטור חשוב של ההשפעה של שבריריות מאוחרת בחיים", אמר ווטרס, שהוא גם חבר פקולטה במרכז להזדקנות ומסלול החיים של אוניברסיטת פרדו.
ייחודו של המחקר ניסח על ידי מרקוס ה. שפר, דוקטור, שותף למחקר. "המחקר מיישם גישה של מסלול חיים כדי לקבוע אם אירועים מוקדמים בחיים, כמו הפרעה הורמונלית אנדוקרינית, יכולים לחסום אתגרים מאוחרים בחיים", אמר שפר, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ביילור, ושעבודתו האקדמית כוללת תיאור תפקיד החצץ שקשרים חברתיים יכולים להפעיל על הבדידות של אנשים החיים לבד.
"תוצאות המחקר מרחיבות את העניין הנוכחי בתפקיד שהורמונים הגונדאליים ממלאים בהתפתחות שבריריות אצל גברים מבוגרים כדי לכלול שיקול נפרד אך משלים – ההשפעה המשמעותית של תפקוד הגונדה על ההשלכות השליליות של שבריריות", המשיך שפר.
חקירות מתקדמות של שבריריות ומדדים משולבים אחרים של בריאות דורשות מומחיות במגוון דיסציפלינות. "ד"ר ווטרס הרכיב צוות בינתחומי עם מומחיות ברפואה וטרינרית, סוציולוגיה, מדעי התזונה, מדעי הפעילות הגופנית ורפואה השוואתית כדי להתמודד עם פער הידע הזה", ציין קנת פרארו, דוקטורט, פרופסור נכבד ומנהל מייסד של מרכז פרדו להזדקנות ומסלול החיים (CALC). "ארבעה מהמחברים השותפים למחקר שפורסם זה שעובדים בארבעה מוסדות שונים קיבלו את הדוקטורט שלהם ב-Dual Title מ-Purdue CALC, האוניברסיטה הראשונה בארצות הברית שהעניקה דוקטורט רב-תחומי בגרונטולוגיה".
העבודה בולטת גם בפתיחת הדלת למתודולוגיית מחקר חדשה: גיוס הכלבים המבוגרים ביותר בחיים כמורים הגדולים ביותר שלנו. ווטרס מוביל צוות שעורך את המחקר השיטתי הראשון של אריכות ימים יוצאת דופן של כלבים נלווים החיים בצפון אמריקה.
מחקר ההזדקנות יוצאת הדופן ברוטווילרים שואף להבין טוב יותר הזדקנות מוצלחת ועמידות למחלות באמצעות חקר הרוטווילרים העתיקים ביותר בחיים. מקבוצה זו של כלבים שחיו 30% יותר מהממוצע הגזע – שווה ערך פיזיולוגית לבני אדם בני 100 – החוקרים בונים היסטוריה רפואית לכל החיים באמצעות שאלונים, רשומות רפואיות וראיונות טלפוניים עם בעלי כלבים. "במחקר החדש, אנו מנצלים את העוקבה הזו לכל החיים כדי לבחון את ההשערה שלנו על תפקוד גונדה נלחם בשבריריות על ידי יצירת ציון שבריריות בכלבים זכרים גריאטריים עם מגוון רחב של חשיפה לאשכים לכל החיים ולאחר מכן לעקוב אחריהם מציון שברירי עד למוות," אמר ווטרס.
"כלבים יוצאי דופן אלה מציעים הזדמנות ייחודית לחקור את הדרכים הרבות שבהן ניתן להאריך את תוחלת החיים הבריאה", אמר ווטרס.
העבודה בכלבים כבר יצרה תובנות חשובות לגבי הקשר בין שחלות לאריכות ימים והקשר בין הפרעה אנדוקרינית מוקדמת לסיכון לקרע ברצועה הצולבת. הממצאים החדשים מרחיבים את עבודתם של החוקרים שפורסמה לאחרונה בנושא שבריריות המאתגרות את החשיבה הקונבנציונלית לגבי ההשלכות הבריאותיות הקשורות לעיקור או סירוס כלבים לוויה.
ווטרס שם את ההזדקנות היוצאת דופן במחקר רוטווילרים בפרספקטיבה, וציין שבמשך מאות שנים כלבים העשירו את חייהם של אנשים בדרכים חשובות כחיות המחמד שלנו וכבני לוויה שלנו. כעת, לראשונה, נחקרים הכלבים המבוגרים ביותר בתקווה שהביולוגיה הטבעית הקיצונית שלהם תציע רמזים מדעיים טריים.
בעיני ווטרס, כלבים שעולים על מנת לתרום הבנה עמוקה יותר של המשמעות של הורמונים להזדקנות בריאה זה הגיוני לחלוטין.
"מבחינה היסטורית, כלבים מילאו תפקיד מרכזי בחקר ההורמונים האנדוקריניים, כולל גילויי האינסולין והיכולת לכווץ סרטן הערמונית באמצעות אבלציה אנדרוגנים", קבע ווטרס, שהוא פרופסור אמריטוס, המחלקה למדעי הרפואה הוטרינרית במכללה לרפואה וטרינרית של פרדו. "העבודה שלנו מסמנת צעד חשוב לקראת הבנה טובה יותר של חוסן שברירי, ומקדם את הסיכוי שעל ידי הימנעות מהידרדרות של ציר ה-HPG אנו עשויים לשמור על סביבה הורמונלית פנימית שתחזק את ההשפעה השלילית של שבריריות."
ווטרס מצביע על העניין המדעי הגובר בריתום אוכלוסיית הכלבים המבויתים לעסוק בשאלות מחקר מסוג זה שלא נחקרו.
"זיהינו קבוצה מיוחדת של כלבים שיכולה לעזור ליידע אותנו על כיווני המחקר העתידיים שיועילו לכלבים ולאנשים", אמר ווטרס. "המסר שלנו לכלבים האלה צריך להיות פשוט: אנחנו מוכנים להקשיב."
