(JTA) – כשליש מהסטודנטים הלא-יהודים אימצו דפוסי רעיונות עוינים ליהודים או לישראל במהלך שנת הלימודים 2023-24, כך עולה ממחקר חדש של חוקרי אוניברסיטת ברנדייס.

המחקר, שפורסם ביום חמישי על ידי מרכז מוריס ומרלין כהן ללימודי יהדות מודרניים באוניברסיטה, עוזר לצייר תמונה ברורה יותר של העמדות העומדות בבסיס המתיחות הנרחבת על ישראל ועזה שהתפשטה על פני הקמפוסים בשנה שעברה, והובילה להפגנות משבשות ולדיכוי האוניברסיטאות.

נמצא כי כ-15% מהסטודנטים שנשאלו היו עוינים לישראל, כאשר רבים סבורים, למשל, שלישראל אין זכות קיום. הוא גם מצא שכמעט רבע מהסטודנטים הלא-יהודים בסך הכל אמרו שהם לא רוצים להיות חברים עם אנשים שתומכים בקיומה של ישראל כמדינה יהודית, עמדה שלפי הסקר הייתה השפעה של "הדחה של כמעט כל בני גילם היהודים. ”

הסקר מצא כי 16% מהסטודנטים הלא-יהודים היו עוינים ליהודים אך לא לישראל, מאמינים בעמידה ברעיונות אנטישמיים כמו שליהודים יש יותר מדי כוח באמריקה. שני אחוזים מהנשאלים היו עוינים הן ליהודים והן לישראל, והפגינו את השיעור הגבוה ביותר של עמדות אנטישמיות.

רוב הסטודנטים הלא-יהודים, 66%, לא היו עוינים ליהודים או לישראל, נכתב בסקר.

לן סאקס, מחבר המחקר, אמר שההתמודדות עם אנטישמיות בקמפוס היא "בעיה הניתנת לפתרון", אבל האוניברסיטאות והקהילה היהודית צריכות לעשות עבודה טובה יותר בהבנת הדרכים המגוונות שבהן לא-יהודים חושבים על יהודים וישראל.

"איננו מוצאים אקלים של שנאה אנטי-יהודית אוניברסלית, וגם איננו מוצאים שהחששות של סטודנטים יהודים לגבי אנטישמיות אינם מבוססים", כותבים סאקס ושותפיו במסקנתם. "במקום זאת, אנו מוצאים כי חוויותיהם של סטודנטים יהודים בסביבה עוינת בקמפוס מונעת על ידי מיעוט (אך נתח משמעותי) של סטודנטים המחזיקים בדפוסי אמונות עוינים כלפי ישראל ו/או יהודים".

החוקרים שאלו גם האם סטודנטים עסקו בהסברה פרו-פלסטינית בקמפוסים שלהם, והציעו כימות של השתתפות בהפגנות שתפסו כותרות בשנה שעברה. הם מצאו כי 17% מהסטודנטים דיווחו על השתתפות באירוע שתומך בפלסטינים בשנה שעברה ו-23% דיווחו על פרסום תוכן פרו-פלסטיני ברשתות החברתיות. תשעה אחוזים דיווחו על מעורבות בפעילות פרו-ישראלית באופן אישי או ברשתות חברתיות.

הסקר מצא כי אמונות פרוגרסיביות ותמיכה ברעיון ש"יש להחזיר את כל האדמה שנתפסה באמצעות הקולוניזציה לעמים ילידים" הייתה מתאם חזק עם עוינות לישראל. כמעט 90% מאלה שסווגו כעוינים לישראל, אך לא יהודים, זוהו כליברליים או ליברלים מאוד. אלה שסווגו כעוינים ליהודים, אך לא לישראל, היו מגוונים יותר מבחינה פוליטית: 16% היו שמרנים, 31% מתונים ו-53% ליברליים או ליברליים מאוד – בדומה לפירוט הכולל של הזהות הפוליטית של התלמידים.

המחקר מתבסס על מחקר קודם בברנדייס שמצא שרוב הסטודנטים היהודים תופסים סביבת קמפוס עוינת מאז 7 באוקטובר. הוא גם מצטרף לסקר שנערך לאחרונה על ידי מדען המדינה איתן הרש מאוניברסיטת טאפטס שמצא שסטודנטים יהודים חשים יותר לחץ חברתי לקחת עמדה כלפי ישראל, וכי בעוד חלקם מסתירים באופן פעיל את זהותם היהודית, מספר גדול יותר טוענים זאת באופן אקטיבי יותר.

סאקס והמחברים השותפים גרהם רייט, סהר הכט וסשה וולודארסקי יצאו לקבוע עד כמה נפוצות עמדות אנטי-ישראליות ואנטי-יהודיות בקרב סטודנטים לא-יהודים.

הם סקרו קצת פחות מ-4,000 סטודנטים לא-יהודים לתואר ראשון ב-60 בתי ספר עם אוכלוסיות יהודיות גדולות במהלך סמסטר אביב 2024, ושאלו אותם אם הם מסכימים עם רשימת הצהרות שנתפסות כעוינות ליהודים, לישראל או לשניהם.

בין האמונות שהציג הסקר, 19% מהסטודנטים הלא-יהודים אמרו כי "לישראל אין זכות קיום" ו-24% הסכימו כי "לא ארצה להיות חבר של מישהו שתומך בקיומה של ישראל בתור מדינה יהודית". 17% אמרו שיש להם דעה חיובית על חמאס.

הצהרה אחרת, לפיה "תומכי ישראל שולטים בתקשורת", זכתה לתמיכה של כמעט 43% מהסטודנטים הלא-יהודים.

אבל סאקס הזהיר מלקרוא את אחוז התלמידים שתמכו באמירה ספציפית כלשהי, ואמר שההתמקדות בדפוסי אמונה מלמדת יותר.

"אני מודאג כשאנשים נקלעים לאחוזים הספציפיים", אמר סאקס, מנהל המרכז למדעי היהדות של ברנדייס ומכון המחקר החברתי. "בשבילי, איך אנשים מחזיקים את הרעיונות השונים האלה ביחד, זה דבר מרתק במיוחד."

הצהרות נוספות שהציעו החוקרים כעוינות ליהודים אך לא לישראל כללו "ליהודים באמריקה יש יותר מדי כוח", "ליהודים לא אכפת ממה שקורה לאף אחד מלבד בני מינם", ו"אנשים יהודים מדברים על השואה סתם. לקדם את האג'נדה הפוליטית שלהם". אלה היו פחות פופולריים בסך הכל בקרב סטודנטים לא יהודים.

הסקר מדד גם עמדות בקרב יותר מ-300 תלמידים יהודים באותם בתי ספר. 60 אחוז מהיהודים שנשאלו הסכימו או הסכימו במידת מה שקיימת "סביבה עוינת כלפי יהודים בקמפוס", ויותר מ-80% הסכימו או הסכימו במידת מה שקיימת סביבה עוינת כלפי ישראל.

המסקנות סתרו נרטיב פשוט, אמרו החוקרים. הם הגיעו למסקנה שרוב התלמידים לא החזיקו בדפוסי אמונה עוינים לא כלפי יהודים ולא כלפי ישראל. ובין אלה שעשו זאת, רק מיעוט זעיר סבר כי כל הישראלים "צריכים להיחשב מטרות לגיטימיות" של מסע הטרור של חמאס.

"אנחנו לא יכולים להתייחס לכולם, אנחנו לא יכולים להתייחס לכל התלמידים, כאילו יש להם את הדעות הקדומות האלה כלפי יהודים וישראל", אמר סאקס. "אני חושב שזה נותן לנו פרספקטיבה מלאה על הבעיה וזה עוזר לנו למקד את הפתרונות."

אבל היו כמה חריגות מנקרות עיניים: מבין התלמידים שתוארו כלא עוינים ליהודים או לישראל, 25% עדיין האמינו שתומכי ישראל שולטים בתקשורת, בעוד שלמעלה מאחד מכל 10 יש דעות חיוביות על חמאס. שאר האמונות שלהם, לעומת זאת, לא היו עולות בקנה אחד עם חשיבה אנטישמית או אנטי-ישראלית, אמר סאקס.

הסקר שלל בכוונה שימוש במונחים "ציונות" ו"אנטי-ציונות", וציין כי מפלגות שונות מפרשות את המילים בצורה שונה. הוא גם נמנע מלהזכיר בעיות או ביטויים עם כפתורים חמים כמו תנועת המאהל או הביטוי השנוי במחלוקת "מהנהר לים".

עבור Saxe, אחת התוצאות הגדולות של המחקר הייתה שהדרכים הישנות להילחם באנטישמיות בקמפוס כבר לא עובדות. "אנחנו צריכים להתקדם מעבר לקריאת אנטישמיות, רק להגיד כמה זה נורא וכמה זה גרוע", אמר.

במקום זאת, הוא אמר, לאוניברסיטאות יש אחריות להתמודד טוב יותר עם מיעוט הסטודנטים המקדמים רעיונות עוינים ליהודים או לישראל. לאחר מכן הם צריכים להטיל משמעת על התלמידים באותו אופן שבו הם היו משמיעים משמעת תלמידים המפגינים עמדות אנטי-שחורות או אנטי-אסייתיות. צעדים שננקטו על ידי כמה בתי ספר לקראת סמסטר הסתיו, כולל כללים שנועדו להרחיק גורמים מבחוץ מהפגנות בקמפוס, אמורים לעזור, אמר.

"האוניברסיטאות צריכות להבין איך לחנך טוב יותר את הסטודנטים", סיכם סאקס. "הם לא יכולים להתנער מאחריותם לעזור לאנשים לפתח כישורי אזרחות טובים יותר."