מחקר חדש של ארגונים המתיימרים לספק שירותי שימוש בחומרים אופיואידים למגורים בצפון קרוליינה מצא שרק 12% מהארגונים קיבלו רישיון על ידי המדינה לספק טיפול לשימוש בחומרים למגורים. יתרה מכך, רק כרבע מהארגונים אפילו אפשרו לחולים לגשת לטיפול היחיד להפרעת שימוש באופיואידים שהוכח כמפחית מקרי מוות ממנת יתר.
רצינו לדעת כמה ארגונים בצפון קרוליינה שמתיימרים לספק שירותי שימוש בחומרים אופיואידים למגורים מספקים למעשה למטופלים טיפול מבוסס ראיות או מאפשרים למטופלים לגשת לשירותי טיפול מבוססי ראיות. באופן ספציפי, רצינו לדעת כמה מהארגונים הללו אפשרו לחולים לגשת לטיפול אגוניסט אופיואידים (OAT).
ג'ניפר קרול, סופרת ראשית ופרופסור חבר, אנתרופולוגיה, אוניברסיטת צפון קרוליינה
OAT מתייחס לשירותי טיפול המשתמשים בתרופות אופיואידיות המאושרות על ידי ה-FDA, כגון מתדון או בופרנורפין, כדי לטפל בהתמכרות ולעזור לחולים להפסיק להשתמש בחומרים אסורים.
"התמקדנו ב-OAT מכיוון שלתוכניות OAT יש תוצאות טובות יותר מטיפולים אחרים כמעט בכל מדד – וגם הוכחו כמפחיתות את הסיכון למקרי מוות ממנת יתר בחצי", אומר קרול.
לצורך המחקר, החוקרים ערכו מצאי כלל-מדינתי של ספקי שירותי שימוש בחומרים למגורים בצפון קרוליינה. לאחר מכן, החוקרים הציגו "קונים סודיים" כאנשים המבקשים עזרה להתמכרות להרואין והתקשרו לכל ארגון שהתיימר לספק שירותי מגורים להפרעת שימוש באופיואידים, במטרה ללמוד יותר על השירותים שהתוכניות השונות מציעות. החוקרים זיהו 82 ספקים. 16 מהספקים סירבו לענות על כל שאלה כשפנו אליהם. 66 הנותרים ענו על חלק מהשאלות של החוקרים או על כולן.
המחקר מצא שרק שבעה מהארגונים סיפקו OAT למטופלים באתר, בעוד שתשעה ארגונים נוספים אפשרו לחולים לגשת ל-OAT דרך רופא חיצוני או קהילתי. בנוסף, רק שמונה מהספקים קיבלו רישיון לספק טיפול לשימוש בחומרים למגורים.
"אלפי תושבי צפון קרוליניה מתים מדי שנה ממנת יתר של אופיואידים", אומר קרול. "ורוב המקומות בצפון קרוליינה שאליהם אנשים עשויים לפנות לעזרה אינם מאפשרים לחולים לגשת לטיפול שסביר שיעזור להם להישאר בחיים ולטפל בהפרעת השימוש באופיואידים שלהם.
"יתר מכך, גילינו ש-33 – מחציתם המלאים – מהארגונים עימם דיברנו שוללים את שירותי OAT".
החוקרים מצאו גם ש-20 מנותני השירות מתאימים לפרופיל מאוד ספציפי: הם היו ארגונים מבוססי אמונה שלא היו מורשים לספק כל צורה של שירותים הקשורים לשימוש בחומרים, חסמו גישה ל-OAT ודרשו מהמטופלים לעבוד ללא שכר – לעתים קרובות עבור עסקים שהיו בבעלות הארגון עצמו ומופעלים על ידי הארגון עצמו.
"העובדה שספקי השירותים הנפוצים ביותר לשימוש בחומרים למגורים במדינה אינם מורשים בשום צורה, אינם מאפשרים לחולים לגשת ל-OAT, ולעתים קרובות מרוויחים מהעבודה ללא תשלום של החולים שהם משרתים, מטרידה מאוד", אומר קרול.
"ממצאים אלה מצביעים על כך שבריאות הציבור תרוויח מהערכה קפדנית של שירותי הטיפול בשימוש בחומרים הניתנים בצפון קרוליינה והתקנות המסדירות את השירותים הללו".
